שתי הלחם מט

הוא טועה ועדיין הוא דחוק זה דאפי' דלא ראי זה כראי זה שמה ששניהם אינם נמנים אלא כטעם אחד הוי משום דשניהם אמרו דבר א' אבל כששניהם הם משתי מקראות הא' טועה מדרך השכל וצריך לעיין

השאלה ך

הרמב"ם פכ"א מה' סנהדרין היו לפני הדיינין מקדימין דין היתום וכו' ודין ת"ח קודם לדין ע"ה וכו'. והקשה רבינו בכ"מ דאמרינן בשני דייני גזלות דרב ענן שדרי לקמיה דרב נחמן אמר מדשלח הכי ש"מ, קרבי הוא קיים קמי' דינא דיתמיה סלקיה ואחתיה לדינא ואיך אמרו כאן שדין יתום קודם לאלמנה וכ"ש לת"ח דהאלמנה קודמו עי"ש ולפע"ד אפשר לומר דאין משם קושיא דאף אנו נאמר שמפני זה לא דבר שוב אליהו עמו כדאיתא התם. הן אמת דמשם נראה דהטעות היה להיותו קרוב לחכם ולזה נסתתמו טענותיו של בעל דין ובזה היתה טעותו של רב נחמן אבל מאחר שטעה נאמר דגם בזה טעה

עוד אפשר לומר דלא היה שם היתום רק דינו של יתום היו יושבים ודנים עם האפוטרופסים שלהם חלוק שלישי דלא דמי כשהולך הת"ח לכששולח הת"ח שישגיח על פלוני דאז הוא מצוה לשמוע לדבריו ועשה דכבוד תורה עדיף

שאלה כא

שאלני אהו' הרב הגדול מוהר"ר שמואל דה קוסטא נר"ו אב"ד דק"ק ליוורנו ש"ן לשון הרמב"ם ז"ל פ"ט מה' מלכים ז"ל בן נח שבירך את ה' אפילו בכינוי חייב משא"כ ישראל עי"ש והנה מימרא זו היא מרבי מיישא בגמ' דס"ל כן דרבנן סברי דבן נח חייב אפי' בכינוי עי"ש ור"י בר נפחא ס"ל דרבנן סברי דאפי' בן נח נמי אינו חייב על הכינויים עי"ש והביא הכל בכ"מ מ וכתב ופסק רבינו כרבי מייש' לגבי ר"י ב"נ וצ"ע על מה עכ"ל הרב שהוא א' מגדולים המורים דבדיק לן ובודאי כוונתו דכיון דר"י בר נפחא הוא מפורסם בתלמוד הרבה ראוי למפסק כוותיה לגבי ר' מיישא והכה הרב השואל סתה דבריו והניחם בצריך עיון

אשר לזאת אען ואומר דהנה שם בגמרא חזינא בדף נ"ו ע"א דר"י בר נפחא עצמו הביא מימרת רבי מאיר דס"ל דבין ישראל ובין בן נח חייב על הכינויים ורבנן ס"ל דלא בן נח ולא ישראל אינו חייב על הכינויים ורבי מיישא ס"ל דרבנן ס"ל דבגוי חייב על הכינויים ולא פליגו עם ר"מ אלא בישראל וא"כ נמצא שלענין ישראל שהוא מחלוקת רבנן ור"מ ודאי דהלכתא כרבנן ולהכי פסק בה' ע"ז שאינו חייב על הכינויי אבל בענין הגוים שלא נזכר בפי' סברת רבנן מה היא ופלגי בה רבי מיישא ור"י נפחא בסברת רבנן ראוי לפסוק כסברת ר' מיישא דס"ל דבגוים חייב כיון שר"מ מסייעו והוו להו ר"מ ור' מיישא אליבא דרבנן בחדא שיטה ור"י בר נפחא בחדא שיטה אליבא דרבנן והואיל וכן הוא דאליבא דר"מ כולהו מודו דבגוים חייב על הכינויים וסברת רבנן היא סתומה ובה פליגי ר"י נפחא ור' מיישא א"כ ראוי לפסוק כר' מיישא הואיל ור"מ אתיא כוותיה ובודאי לא גרע ר"מ מחד אמורא והוו להו כתרי אמוראי דס"ל דהגויים חייבים על הכינויים ור"י נפחא ה"ל יחיד. וכבר אמרו יחיד ורבים הלכה כרבים אבל בישראל שהוא מחלוקת מפורש בין ר"מ ורבנן ודאי דראוי לפסוק כרבנן וזה פשוט אצלי ואינו צריך לפנים

ועוד אפשר לומר דכיון דלר"י בר נפחא אליבא דרבנן צריכין אנו לידחק