שתי הלחם מז

שבועה אין כאן ואען ואומר דהן אמת דפלוגתא דרבוותא הוא דלהרמב"ם והרמב"ן ז"ל יכולים לחזור בהן אפי שקנו מידם שעבדים הם ולא עבדים לעבדים ויש סברא אחרת דאפי' שלא קנו מידם אין יכולים לחזור בהם דבההיא הנאה דשמעי הני להני משתעבדי כדכתב רבינו הב"י בשם המרדכי עי"ש והריב"ש ז"ל כתב על דברי הראב"ד ז"ל דהקנין לא מהניא אלא למפרע ומאחר שאין הדבר יוצא ממחלוקת כיון שיש שבועה בדבר בודאי נקטינן לחומרא ואין יכולין לחזור בהן ונדון שלנו דומה בדומה הביאו הריב"ש ז"ל בסי' ע"ד כי עשית השותפות עם ראובן הרופא לחמש שנים. מכל מה שירוויחו בין בין וכו' ועשית תנאים ונשבעת להם תשובה אם לא היו התנאים בשבועה לא היו התנאים קיימין לפי הדין כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' שלוחין ושותפין וכו' אמנם זה הוא לפי הדין אם לא היה כאן שבועה אבל בנדון דידן דיש שבועה אין ספק שחייב להשלים מכח שבועתו וב"ד כופין אותו לכך וצל"ע בתור' אמת סי קל"ג ובמוהרי"ט סי' קס"ג וקס"ד

ואל תשיבני מההיא דמוהרי"ק ז"ל שכתב בשורש פ"א השבועה מתלא תלא בפרעון ואם פרעון אין כאן שבועה אין כאן והביא ההיא דהרשב"א ז"ל וכו' דאין מההיא סתירה למה שכתבתי דשאני התם דנשבע לחבירו שיפרענו והגיעה השמיטה דפרעון אין כאן ושאני התם שמן הדין היה חייב לשלם אליבא דכ"ע ולא באה השבועה אלא לזרז הפרעון וכיון שכן שאינו חייב מצד השמיט' פרעון אין כאן זרוז אין כאן וכן הנדון של מוהרי"ק ז"ל החיוב היה מוסכם לכולי עלמא ובאה השבועה לזרז הנדוניא שלולי מתה הבת לא היה ספק שהיה חייב ולא באה השבועה אלא לזרז הפרעון וכיון שמתה הבת נסתלק הפרעון אבל בנדון דידן שהכל הוא קנין דברי'. לא באה השבועה אלא לחזק הענין כדי שלא יוכלו לחזור בהם מכח השבועה ואע"פי שאין השבועה עושה קנין חייב הוא לקיים את שבועתו כדכתבנו מהריב"ש ז"ל ומי הוא זה שימלאנו לבו לסתור את דבריו ח"ו וכ"כ מוהרשד"ם ז"ל בח"ה סי' רע"ד ולענין השבועה היה אפשר לומר שהשבועה לא באה אלא לקיים את הקנין וכיון שקנין אין כאן שבועה אין כאן ולכאורה נראה שכן דעת הריב"ש ז"ל סי' שכ"ח ח אבל אינו נראה כן מדברי הרשב"א ז"ל אלא שאפי' במקום שאין הקנין מועיל חייב מכח השבועה וכו' והנה בודאי לא נסתפק הרב ז"ל ח"ו בדברי הריב"ש שאינו חושש לשבועה שהרי באותה שהבאתי מהריב"ש סי' ע"ד מוכח שאע"פ שאין כאן קנין מחוייב לקיים שבועתו ומה שכתב בסי' שכ"ח ששבועה אין כאן היינו כפי הצעת השואל שאפי' מת המקנה המקח קיים מצד השבועה ע"ז השיב הריב"ש ז"ל שמאחר שמת אין היורשים חייבים לקיים את שבועתו וקנין אין כאן ושבועה אין כאן אבל בעוד המתחייב בחיים אע"פ שאין כאן קנין כופין אותו לקיים שבועתו דאל"כ דברי הריב"ש סותרין אהדדי אבל מה שכתב הרשד"ם שלפום ריהטא מהריב"ש היה נראה כן אבל בהשקפה מועטת דבריו אינם היפך הרשב"א ז"ל

הכלל העולה מדברינו אלה דהכי דיינין להו דאין יכולין לבטל השותפות ואע"פי שהלך א' מן הסוחרים לא נתבטלה השותפות דכיון שיש חומר שבועה חייבים הם לקיים את שבועתם ואילו היה הזמן מספיק הייתי נושא ונותן שבנ"ד שנשתעבדו בפי' אפשר דכוליה עלמא מודו דאין יכולין לחזור בהם ואפשר דלא עדיפי ממשכיר שיכול לחזור וגם שבנ"ד כיון שיש כאן חומר שבועה פשיטא דאין