שתי הלחם מו

אביו ואמו קלל אם משמע שניהם כא' או משמע כ"א בפ"ע ואנן קי"ל כרבי יונתן דאמר משמע שניהם כאחד ומשמע א' בפ"ע עד שיפרט לך הכתוב יחדיו כדרך שפרט בשור ובחמור יחדיו ואף זו כשהשביעו לא השביעו אלא שלא ילוה כ"א ברשות שניהם או ברשות אחד מהם ואיכא למידק מאחר שכתב דברשות א' מהם מספיק למה כתב ברשות שניהם לכן נראה כמו שכתבנו דלרבי יונתן השני הבנות במשמע כששניהם בחיים על שניהם קאמר וגם במשמע כ"א מהם. כשמת אחד מהם. בא' לבדו מספיק וגם למדנו מזאת התשובה של הרשב"א ז"ל דלאו דוקא בלישנא דקרא דדרשינן הכי אלא ג"כ בלישנא דאינשי אמרינן הכי ועוד ראיה מההיא דתנו מנה לפלוני וישא את בתי שיטול מנה וישא את בתו וכן האומר נכסי לראובן ושמעון אין אומרין או לראובן או לשמעון אלא לזה ולזה קאמר וכן כמה וכמ' משניות שנויות בעיניך הרואות בידים מוכיחו' דגם בלישנ' דאינשי דינא הכי כדכתיבנא (וצא"ל בתשוב' שער אפרים סי' קל"ג ד"ק דהאריך לישא וליתן בסוגיא זו)

ואני טרם אכלה לדבר ולבוא על החתום חפשתי באמתחתי אמתחת הפוסקים ז"ל ומצאתי ראיתי למוהרשד"ם ז"ל באה"ע סי' מ"ח בתחלה קודם שראה תשובת הרשב"א א ז"ל הקשה עליה מההיא דהנודר על דעת רבי' דהיינו פו"פ אם לישנא דאינשי הוי כלשון תורה למה אין לו התרה ולא דקדק בדברי הרשב"א ז"ל שכתב ברשות שניהם. לא היה מקשה לו זאת הקושיא דלרבי יונתן משמע גם שניהם. וכשנודר על דעת פ"ופ אינו יכול להתיר אלא ע"ד שניהם וברשותם והגם שגומר שאם מת א מהם מספיק באחד מכל מקום כבר תלה דעתו באחרים ואינו יכול להתיר בעודם בחיים אם לא שיסכימו שניהם בהתרה א"כ לא תברא דעל דעת פו"פ להניח דברי הגאון הרשב"א ז"ל. ושם ראיתי שהקשה לרש"י הקושיא שאקשתי לדידיה למה הוצרך יחדיו כיון שהבנתינו הישרה היא שניהם כאחד וכבר הוכחנו ובררנו דאין כוונת רש"י ז"ל כמו שחשב הרב ז"ל שיש במשמעות הבנה אחרת והיא הישרה ודאי ועוד נומר הבנה אחרת דאין זו הבנת זו הבנת רש"י ז"ל אלא הכל במשמע שניהם יחד וכ"א לבדו לא יצא מן המשמעות כדכתבתי והתירוץ שכתב הרב דה"נ שתחלת הכל משמע שניהם יחד אבל משום דאית לן למדרש לחומר קשיא לי דאין מחלוקת בהני דכלאים ובמקלל אלא בכל התורה היא מחלוקתם כההיא דכתיבנא מתוספות פרק הוציאו לו וכן תשובת הרשב"א ז"ל שכתב דלקולא אמרינן הכי אפילו בשבועה החמורה אבל כוונת רש"י ז"ל אינה משום חומרא אלא שיש במשמע השתי הבנות וכדכתבו התוספות

ומעתה נבוא לגמר דין דמאחר דו"יו מוסיף על ענין ראשון והוא העיקרי כדכתיבנא מלשון רש"י ז"ל שלא תזוז זאת ההבנה אלא וזה יתקיים בידינו בנדון שאנו דנין עליו מהשותפות של שלש חברים אלו הנז' בשאלה הטוב והישר הוא להיות דומה בדומה לההיא דהרשב"א ז"ל שבהיות הסוחרים שניהם יחד מתנהג שותפותם וגם עתה שהאחר פשט לו את הרגל וחזר למקומו השותפות לא זזה ממקומה ועוד לו יהיה ספק בדבר מה שאינו לפע"ד עכ"ז עבידנא ליה סמוכות דאוריית' ומאחר שיש שבועה בדבר כל ספיקא דמתיליד ביה אזלינן לחומרא

ופה לא תהיה שביתת קולמוסי ואלכה ואשיבה על אחרון אחרון מה שבא בשאלתם על עיקר הדין מה שיהיה יכולת בידם לחזור בהם בלי שום טענה מאחר דאין זה אלא קנין דברים וכיון שקנין אין כאן