שתי הלחם מה
Shtei Ha-Lechem 45 · שתי הלחם · free full Hebrew text
Open in the reader →ש"ח וכו' ויהי היום נסע א' מן הסוחרים הנז' ופנה וילך לו אל ארצו וראובן ושמעון באו בטענה שלא נתרצו להיות שותפים אלא בהיות השני סוחרים פו"פ הנ' יחד בעיר אבל עכשיו שהאחד חלף הלך לו נתבטל השותפות ועוד שאלו אם מעיקרא חל החיוב עליהם שאין זה אלא קנין דברים וכיון שקנין אין כאן שבועה אין כאן זהו היא תמצית שאלתם ועיקר מחלקותם,. ושאלו את פי להודיע להם את חוקי האלהים ואת תורותיו למען לא ישמע שוד ושבר בגבולם וככל היוצא מפי יעשו והיתה תשובתי
הנה בשמים עדי סהדי במרומים דלבי בל עמי מכמה ארפתקי דעדו עלי כנודע מזה ימים אשר אני גולה ומטולטל וספרי אין אתי כימי קדם אשר מחמת כן על דבר שבממון. גם מכמה טעמים אחרים מסתלק אני שלא להשיב לשואל דבר כי יכולים ע"י כך להתפשר או יתקיים הדבר ע"פי דייני מתא או מארי דאתרא אמנם מאחר שקבלוני עליה' אינו יכול להפטר מהם כל כהאי מלתא משפט שיש בו שלום הוא לכן אמרתי הנה באתי להשיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון ושפטתי בין איש ובין רעהו וכו'. כאשר יורנו מן השמים ואומר דאחר שראיתי הכתב והמכתב שנכתב ביניהם לקיים השותפות הלז נראה שהחיוב חל בין שהיו השני סוחרים פו"פ כאחד בין שיהיה אחד מהן לבדו וראיה לדבר מההוא דאיתא בפרק ד' מיתות ת"ר אין לי אלא אביו ואמו. אביו ולא אמו מנין ת"ל אביו ואמו קלל וכו' רבי יונתן אומר משמע שניהם כאחד ומשמע כ"א בפני עצמו עד שיפרט לך הכתוב יחדיו וכתב רש"י ז"ל רבי יונתן אומר מתחלת המקרא משמע את אביו ואת אמו דאע"ג דוי"ו מוסיף על ענין ראשון משמע נמי אחד מהם עכ"ל עי"ש ודבריו צריכין תלמוד דמי דחקו לזה לומר בתחלת המקרא וי"ו מוסיף ועוד שנית אם הסברא הישרה היא דוי"ו מוסיף ומשמע שניהם כאחד למה אנו צריכין למלת יחדיו
ונ"ל שהוקשה לו לרש"י ז"ל דלכאורה נראה שרבי יונתן ספוקי מספקא ליה אם הם שניהם כא' או כל א' בפני עצמו א" כקשה מה הקשו לרבי יונתן קלל למה לי כיון דאיצטריך הוציאנו מספקא לזה כתב רש"י ז"ל שאין הדבר כן אלא כל מקום דכתיב וי"ו יש בו שתי משמעיו' דהיינו שניהם יחד. וגם כל אחד בפני עצמו דכשאנו אומרי' פ' ופ' אסורי' הכל בכלל אסורי "בין שיהיו שניהם יחד בין שיהיו כל אחד בפני עצמו הכל בכלל ולזה הוצרך לומר יחדיו להודיענו שלא נכלל באיסור כ"א בפני עצמו ולזה אייתר לן קרא דקלל מאחר שגם כ"א במשמע נמצינו למדין מדברי רש"י ז"ל דהשתי דרשות הם במשמעות המקרא וכן נראה ממ"ש התוספו' בפ' הוציאו לו את המחתה הא דר' יונתן הוא דאמר מדם הפר ומדם השעיר רבי יונתן אומר מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו תימא והא יונתן אית ליה משמע שניהם כאחד, ומשמע כ"א בפני עצמו והכא משמע דאית ליה דווקא מזה בפני עצמו ומזה בפ"ע ונ"ל כיון דמשמע הכי ומשמע הכי ילמד סתום מן המפורש. כי היכי דלפני ולפנים ובהיכל נותן מזה בעצמו ומזה בעצמו הכי נמי לקרנות עי"ש
הרי דדברי רש"י והתוספות ז"ל על דעת אחת יסמוכו ולולי שלמד סתום מן המפורש היינו דורשין שהיו שניהם יחד וכן נראה מתשובת הרשב"א ז"ל הביאה רבינו ב"י בי"ד סי' רכ"ח כתב הרשב"א ז"ל ראובן שצוה לחנוך בנו והשביעו שלא ילוה לשום אדם ממונו יותר מסך פלוני כ"א ברשות שמעון ולוי ועכשיו מת שמעון היוכל חנוך להלות ברשות לו לבדו או לא תשובה פלוגתא דרבי יאשיה ורבי יונתן היא כל מקום שנאמר פו"פ כגון