שתי הלחם מד

דאין ראוי לעשות כן ואמרו שם דאישתמיטתיה הא דאמרינן בענין זה זה דלט אדם שהותר לכהני' ור"א ור"א כהנים הוו וא"כ כדין עשו עי"ש והנה בודאי הגמור דהאי עובדא הוי בישוב באתרא דשכיח מיא כנראה שם דאל"כ לא הי"ל לר"ז להקשות להם דלמא הוו עבדי הכי וגם הם הי"ל לומר לא אשכחנא מיא וא"ל דאיהו הוה ס"ל דהיה צריכין לילך לפניהם יותר מד' מילין ולאחריהם מיל ולהכי אמרו בגמר' דאשטמיתי' הא דאמרו דלט אדם ע"י מפה הותר לכהנים והמה היו כהנים ולא היו צריכין ללכת לא לפנים ולא לאחור אבל אה"נ דהם בקשו שם מים ולא היה מים אפי' כדי שתיה דאם היה להם אפי' שהיו כהנים והמים קשה להמצא הגם כי מעט ורעים היו אפ"ה היו רוחצים אמנם באמת כל זה דוחק כי ממשמעות דברי הגמרא לא משמע הכי אלא אפכא משמע דהוו שכיחי מיא וכיון שכן קשה טובא מנ"ל לתלמודא למימר דאישטמיתיה וכו'. ואנן נימא דלעולם דהוא הוה ידע דתיקון זה דלט אדם אבל לא הותר אלא היכא דלא שכיחי מיא אבל הכא דהוה שכיח להו לא הוה להו למעבד הכי וא"כ יפה השיב להו ר' זירא

ואפשר דדברי רבינו מוהריק"א ז"ל אינם אלא ע"ז שכתב כאן הרמב"ם ז"ל בה' ברכות דהיינו בחולין דוקא דס"ל דדין סתם חולין כדין תרומה ודין חולין בטהרה לחודייהו לא הותר ע"י מפה כמ"ש שם רבינו הרמב"ם ז"ל והנה בדין זה דסתם חולין דעסיק ביה רבינו בזה כתב דתיקון זה דלט וכו' היינו היכא דלא שכיחי מים דאי שכיחי אפי' בדוחק שאין לו אלא כדי שתיה אפ"ה נוטל במקצתן והכריח זה מעובדא דרע"ק אבל לענין אוכלי תרומה שהם זריזין אפי' היכא דשכיחי מיא הותר להם ע"י מפה דלא מצינו בתרומה שהצריכו מים כי אין לנו אלא עובדא דרע"ק דלא היה אלא בסתם חולין והטעם לפי שאין אוכלי סתם חולין זריזין אבל בתרומה לט אדם וכו' אפי' היכא דשכיח להו מיא לפי שהן זריזין ולזה אמרו בגמ' דאלו ידע זה ר"ז לא הוה מקשה להו כי כהני ה' היו ואפי' דהוה שכיח להו מיא הותר להם ע"י מפה והא קמן סברת רברבותא דפליגי על הרמב"ם ז"ל דם דס"ל דראוי להחמיר בחולין בטהרה ואין להם היתר כלל ע"י מפה ומדרבנן ז"ל נשמע להרמב"ם ז"ל שגם מחמיר קצת בסתם חולין מבתרומה דהיינו בחלוק זה היכא דשכיחי מיא דבחולין צריך ליטול ואפי' שאין לו אלא כדי שתיה ואף דצריך קצת דוחק לבקש מים כדי מיל או חצי מיל יבקש ויעשה השתדלותו ממעשה דרע"ק אבל השתדלות רב כמ"ש ד' מילין וכו' לא ס"ל להרמב"ם אבל לתרומה אפי' שיש שם מים הותר להם ע"י דלט דכהנים זריזין הם ולהכי כשכתב רבינו דין זה גבי אוכלי תרומה בפ"ח מ"ה שאר אבות הטומאה לא פי' שם מוהריק"א ז"ל זה דצריך לבקש מים וכל שאפשר לו אפי' ע"י הדחק וכו' כי דין תרומה הוא אפי' היכא דשכיח מיא וההכרח ממ"ש בגמ' דאישטמיתיה לר"ז וכו' והטעם דשאני כהנים מישראל וכיון שדין זה ממעשה דרע"ק אנו לומדין אין לך בו אלא חדושו ודוקא בחולין סתם וכו' ודוק ועדיין צריך להעמיק: מ שאלה יז

נשאלתי מהמעולים ראובן שמעון ולוי ה"י שקיימו וקבלו עליהם חברה של שותפות ונשתעבד כל או"א לחבירו מדין שכיר המשתעבד ובררו ששותפות הנז' יתחיל להיות נמנה מיום שהגיעו הסוחרים פו"פ למקום פ' ויחלקו ביניהם באופן זה וכו' והשותפות ימשך ביניהם כל זמן שיהיו הסוחרים הנז' במקום ההוא ובגמר השוטפות הנז' בח"ג מיד כל או"ב ק"ג ושלם וגם נשבע כל או"א מהם