שתי הלחם מג

שהמזיק את חבירו בממון כיון ששילם מה שהוא חייב לשלם נתכפר לו ומ"ה מצוה לשאול ממנו מחילה כמ"ש במצות הוידוי אבל החובל וכו' עי"ש דבמזיק כתב מצוה לבד ובחובל חיוב הכרחי לכפרה ובפ"ק דה' תשובה שלא הזכיר שאלת המחילה רק וידוי הוא מפני שעסק אותו פרק הוא ללמדינו שהעיקר הוא הוידוי והוא הכולל לכל העבירו' בין לאותן שבין א"לח לאותן שבין א"ל ולא נכנס בתנאי תשובת עבירות שבין א"ל ולא נכנס בתנאי תשובת עבירות שבין א"לח כי זה נתבאר בפ"ב ובה' חובל וכאן לא שנה רבינו אלא כח הוידוי ודוק בדברי הסמ"ג ז"ל כי לפע"ד כל דברינו בכלל תוספ' דבריו שהוסיף הוא ז"ל לכן שמח לבי וכו' ועוד אאריך בעהי"ת בתשובה על אותו פוקר שגנב אשת חבירו וממונו ואוכיח לרבים דבוידוי דברים שעשה לא סגי ליה להטהר מצרעתו דהנה וידויו שעשה אפשר יועיל לו על שאר עבירות שעשה ועבר על דברי תורה בלכתו עם הזונה לארצות השמד אם כן על עבירות שבין אדם למקום אם לא ישוב עוד לכסלה כמו שהוא רשע זה ודאי הוידוי שעשה יהיה רצוי ומקובל אמנם על גזל הממון וחבלת גופו של של בעל האשה שאסרה עליו ומת מדאגה זו אין כאן ספק דהוידוי שעשה וכל אילי נביות שיקריב לא יועילו עד שירצה את המת ואת קרוביו ויורשיו בהשבת הגזילה ובקשת המחילה ואם לא ירצו למחול לו הרשות בידם כמו שהסכימו עמי כמה וכמה גדולי הדור. כמו שיתראה לרבים בשעת וזמנו להלכה ולמעשה וה' אלהים אמת יהי' לנו ולכל ישראל עמו למחסה: שאלה טו

הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' ברכות הלכה י"ט כתב ז"ל אין לו מים אלא כדי שתיה נוטל ידיו במקצתן ואח"כ אוכל ושותה מקצתו עי"ש דכתב רבינו הכ"מ ז"ל למד כן ממעשה דר"ע בבית האיסורין בערובין דכ"א ומכאן אני אומר שמ"ש רבינו בסמוך לט אדם ידיו היינו מי שא"א לו יותר אבל כל שאפשר לו למצוא מים ואפי' אין לו אלא כדי שתיה לא יאכל בלי נטילה עכ"ל עי"ש

ולפי דברי אל דהרמב"ם ז"ל ס"ל דדוקא כשאין לו מים הוא דלט אדם את ידיו במפה יש להקשות היכי כתב בב"י סי' קס"ג ז"ל ונ"ל שאין להתיר לאכול חולין ע"י מפה מאחר דכמה רבוותא איפלגו עליה דהרמב"ם ז"ל וכו' ומיהו היכא דאין מים מצוין לאחריו מיל ולפניו יותר מד' מילין מותר לאכול ע"י מפה וכו' עי"ש והרי לפי דעת זה שפי' בכמס"ל דגם הרמב"ם מצריך בקשת מים פוק חזי דהכי כתב דאפי' אין לו מים אלא כדי שתיה לא יאכל בלא נטילה כמ"ש ברור

ולזה אפשר לומר דהרמב"ם ז"ל ס"ל דבודאי צריך שיעשה השתדלות לבקש מים ואפי' שאין לו אלא כדי שתיה יטיל ידיו במקצתן וכמעשה דרע"ק אבל אם אין לו מים כלל לא הצריכו הרמב"ם ז"ל שילך לפניו ד' מילין ולאחריו מיל אלא כתב התיקון דהיינו לט אדם ידיו והתיר לו בהכי: אמנם כל הני רברוותא שאסרו תיקון זה דלט אדם ס"ל דלא הותר אלא דוקא לאוכלי תרומה ולא לגבי סתם חולין א"כ בודאי שיהא הדין בדין תפלה שצריך שילך ויבקש לפניו יותר מד' מילין ולאחריו מיל ואם לא ימצא בודאי שיותר טוב לאכול ע"י מפה ולא בידיו דשמירה פורתא מיהא היא ולהכי כתב שדין זה הוא דלא כהרמב"ם ז"ל

עוד נתתי אל לבי לתור ולחקור דלפי דברי רבינו ז"ל דהאי מילתא דלט אדם ידיו במפה אינו אלא דוקא היכא דלא שכיחא מיא ואפי' שאין לו וכו' א"כ שם בגמרא שאמרו גבי ר' זירא לר"א א ור"א דהוי אכלו ע"י מפה וא"ל