שתי הלחם מב

הזיקם דממיל' נפק ולכן בתשלומין סגי ודוק ע"כ מצאתי כתוב סביב להרמב"ם ז"ל בה' תשובה ודברי אלו של הרב ז"ל שאמרן והעלה אותן על הספר נכונים הם ותשובה נצחת בחלוף הנושאי' אבל מה נעשה שמדברי הרמב"ם ז"ל התם בפ' החובל נראה בפי' דכל שאינו בגופו ממש אצ"ל מחילה וקשיא אמה שכתב הכא בה' תשובה כמו שהקשה הרב ז"ל דעדיין במקומה עומדת

ולכאורה היה נ"ל שכפרה הוא מילתא חדא והמחילה הוא מילתא חדא דבר גדול מכפרה ולכך אמר דבמזיק ממונא בהשיב ההיזק נתכפר לו דר"ל כפרה מיהא איכא אבל לא מחילה עד שירצה א"ח כמ"ש הכא בה' תשובה דהזכיר מחילה אבל בחובל בגוף חבירו אפי' כפרה דהיא מלתא זוטרתי ממחילה אין לו. עד שירצה א"ח. והכי דייק לשון רבינו דברישא קאמר נתכפר לו ואח"כ אמר החובל וכו' ואינו מתכפר לו ולא נמחל עונו דמשמע דתרי מילי נינהו. כפרה הוא לענין נקיון מעט מעונש גדול לקטן או אגוני בעלמא הדין מהפורענות ומחילה היא מכל וכלצ"ל מחילה על הסדר שכתב.. ודוק

אמנם יותר נ"ל נכון דדברי הרמב"ם ז"ל צדקו יחדיו כי לעולם בין בחובל בין במזיק צריך וראוי הוא שיבקש ממנו מחילה על הצער שציערו אך ההפרש הוא זה שהמזיק בהיותו מתקן ההיזק ובהשיבו את הגזילה נתכפר לו ואין הפיוס מעכב את הכפרה אבל לעולם דראוי והגון ומצוה היא עליו שיבקש ממנו מחילה אע"פי שהשיב לו את הגזילה אבל אין כפרתו מעכבת משום שלא עשאה רק חסרון הוא שלא קיים דרז"ל שאמרו שצ"ל מחילה אבל בחובל את חבירו בגופו אז אינו מתכפר לו עד שיבקש מחילה כראוי ואם לא עשאו כפרתו מעוכבת עד שירצה את חבירו בהשבה ומחילה והשבה לבד אינה מועיל לו אם לא בהיו' משותף ומחובר אצלה בקשת המחילה משא"כ בממון וזה נכון

ולולי דמסתפינא הוה אמינא בתוספת מרובה דבחובל אפי' שביקש מחילה מחבירו אם הנחבל הקשה את לבו ואמץ את רוחו ולא רצה למחול שאינו מתכפר לו לחובל. אעפ"י שלא טוב עושה להיות אכזרי עכ"ז הנחבל עונו ישא ועון החובל במקומו יהיה עומד עד שימחול לו חבירו משא"כ במזיק בממון לבד דבהשבת הגזילה מתכפר לו אבל בודאי שצריך לשאול ג"כ ממנו מחילה כמ"ש בה' תשובה אבל אם לא ירצה למחול לו די לו במה שיתכפר משא"כ בגופו דצריך שהנחבל ימחול כדי שיהיה נמחל בשמים ואם לא אינו מחול אמנם לבי אומר לי שאין מן הראוי להחמיר כ"כ וכמ"ש בתחלה הוא עיקר דאפילו בחובל כיון שמבקש מחילה כדת משה שלמדנו בה' תשובה די לו בזה והוא מחול רק ההפרש הוא שבמזיק תכף בהשבת הגזילה כפרה נתנה לו מהשמים והמחילה של ניזק אינה צריכה רק לתוספת טובה ומצות קדושה לקיים דרז"ל אבל בחובל לא יתכפר לו מן השמים אפי' שנתן החמשה דברים עד שיבקש מחילה כי היא הכרחית ונצרכת לכפרה. וזה ברור ופשוט ולמדתי כן ממה שראיתי להרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' עבודת יה"כ דכת' ע"ע ההנחה שאם לא עשאה לא עיכב אלא שחיסר מצוה וההגזילה מעכבת עי"ש שהוא החילוק עצמו שאנו מחלקין כאן ליישוב ההלכות ודוק

ואחר ימי' זכיתי ומצאתי בדברי הסמ"ג ז"ל דלדעתי בכמה מהדינין שהביא העתיקם מתוך דברי הרמב"ם ז"ל וממה דחזינא ליה דהוסיף איזה דברים בדין דבהלכות חובל דייקנא מיניה דתוספת זה שהוסיף היה בכוונה מכוונת כדי להנצל מקושיא זו וז"ל בעשין סי' ע' אינו דומה מזיק חבירו בגופו למזיק בממונא