שתי הלחם מ

פירות כיון דאיירי בקרקע נאה שיש פירות ושבת לא תפס עליו הראב"ד ז"ל שאולי כוונת הרמב"ם ז"ל כמ"ש ה"ה ז"ל אוכל פירות אם ירצה עי"ש אך בסיפא דקאמר ותחזור לבעליה דמשמע דע"י שבועתו של זה תחזור בחיוב לבעליה לזה תפס ואמר ונשבע היסת לומר לך דאין לנו אלא חלוקה אחת לבד מהשתים שהזכיר ואולי רבינו לא כיוון ועוד חזון למועד לעיין בדבר כי צ"ע

שאלה י"ג

שאל עוד רום מעכ"ת בפ"ג בה' זכייה ומתנה כתב הרמב"ם ז"ל בכותב כל נכסיו לא' מבניו דלא עשאו אלא אפוטרופוס בד"א שכתב לבן בין הבנים וכו' והביא שם המגיד ז"ל דבהלכות פרשו דוקא כותב אבל ש"מ שאמר על פה פלוני בני ירשני קנה הכל דקי"ל ל כר"י בן ברוקא וכתב על זה והמחבר הביא מימרא זו כפשטה דנראה שמסתפק בכוונת הרמב"ם ז"ל ועל זה הקשה רבינו הכ"מ ז"ל דאישתמיטי' לה"ה ז"ל מ"ש רבינו בפ"ו מהלכות נחלות דשם כתב הדין בפי' כדעת ההלכות דאל"כ הי"ל לכתוב ודעת רבינו כדעת הרי"ף ז"ל עכ"ל ובאמת מודה אני למעכ"ת שהוא דבר קשה לומר על ה"ה ז"ל אישתמיטיה דמי כמוהו מורה דרך בספרי הרמב"ם ז"ל ובפרט דשם בה' נחלות כתב וכבר ביארתיו שם ע"ע ואולי כוונת ה"ה ז"ל שכאן בה' זכייה אין הכרע בדברי רבינו שהביא המימרא כפשטא ויש לפרשה באופן שתפרש דברי הגמרא אבל אין הכי נמי דשם בה' נחלות גילה דעתו כדעת ההלכות ובכמה מקומות מצינו כן וזהו דחוק קצת ובאשר כעת אין ספרי הרי"ף בידי רק ספרי הרמב"ם ז"ל לא אוכל לעיין שם לכן אגלה דעתי במה שלבי אומר לי אעפ"י שעדיין צריך להתיישב בדבר דאפשר דהרב המגיד ז"ל נסתפק דאולי כאן בהלכו' זכייה ומתנה דאיירי בלשון מתנה אפשר דדעת רבינו דהביא המימרא כפשטה ולא הזכיר החילוק בין אומר לכותב כמו שהזכירו בה' נחלות אפשר שבין כותב בין אומר אינו אלא אפוטרופוס אמנם בה' נחלות דאיירי בלשון ירושה שאמר פלוני ירשני מכלל בני אז נאמר דוקא בכותב אבל באומר בע"פ דבריו קיימין דמוכרח לחלק כן משום דקי"ל כר"י בן ברוקא ורי"ב ברוקא לא דבר אלא בלשון ירושה ולא בלשון מתנה ולעולם דבלשון מתנה בין אמר בין כותב אינו אלא אפוטרופוס אך ההלכות אעפ"י שאינם עתה בידי ועיני אומר אני דאפשר דלא מחלק בזה ודוק והארך נא ברחמי אל: שאלה י"ד

בפ"ב דהלכות מלוה ולוה כתב הרמב"ם ז"ל אסור לאדם להלוות מעותיו בלא עדים ואפי' לת"ח וכו' וכל המלוה בלא עדים עובר משום לפני עור וכו' ופירש"י שעולה על רוחו של לוה לכפור וגורם ג"כ קללה לעצמו ופשוט בגמרא ותמהתי על המראה הראשונה דהא אף אם ילונו בעדים יכול לטעון פרעתי שהמלוה בעדים אין צריך לפורעו בעדים וא"כ גם זה יהיה עובר על לא תתן מכשול ונתקררה דעתי אחרי רואי יסוד הרב בעל ל"מ ז"ל דפי' דמ"ש רש"י ז"ל דעולה על רוחו לכפור לאו למימר' דברשע יעשה כן דלא ברשיעי עסקינן אלא אפילו בכשר שבישראל ה"ה זה והכוונה דחיישינן שאם ילווהו בלא עדים ישכח הדבר שהלווהו וישבע ולפי דעתו הוא אמת שהרי אינו נזכר עי"ש סיום דברי הרב ז"ל וכיון שכן כשמלוהו בעדים אם ישכח העדים יזכירוהו וכיון שרואה שאינו נזכר מהפרעון כיון שהיה מעשה בידים ואעפ"כ אינו נזכר אומר בלבו דודאי שלא פרע ופורע: