שתי הלחם ד

דברי בן עזאי ונותן הודאה לשעבר וצועק לע"ל והיל"ל בהיפך צועק לע"ל ונותן הודאה לשעבר כמ"ש שכך הוא הסדר שנסדר בברייתא והראוי כך תפלה תחלה ואח"כ הודאה אלא ודאי שמ"ש ונותן הודאה לשעב' היינו ההודא' דלבסוף כשיצא ושם בהודאה שם יצעוק לע"ל ויאמר וכשם שהוצאתני לשלו' וכו' כך תוליכני ותצילני וכו' והיינו וצועק לעתיד לבא דאמר המשנה צעקה דבתר הודאה והיא זו הנזכרת בברייתא בהרמב"ם והטור ז"ל וכוונת צעקה זו סמוך להודאה כאלו אומר להי"ת כיון שאני מודה על טובותיך אנא בחסדיך שתצליחני בדרכי ואודה את שמך כעת הזאת שאני מודה לך על יציאתי על ד"ש בפסוק אתה סתר לי וגומר ואח"כ רני פלט היא תסובבני סלה שכן ארז"ל כל הנותן הודאה להי"ת על נס וטובה שעשה לו כביכול מחייב להי"ת שיעשה לו נס אחר ככתוב אצלי בלקט התהלים ולהכי הצריכו מלבד תפלת הדרך בחתימה לומר סמוך ההודאה דברי ריצוי ותחנה לפתות את קונו שכיון שאני מודה לך גם לך נאה שתצילני ותצליחני וכו' והיינו מ"ש במתני' ונותן הודאה לשעבר היינו בשע' היציאה צועק לע"ל על הצלחת הדרך ודוק

ועוד בה והיתה לבאר באופן אחר דהשתים שמוסיף בן עזאי על ת"ק הם אלו כסדר הזה נותן הודאה וצועק וכו דהיינו בכניס' הת"ק לא ס"ל אלא תפל' והוא מוסיף שצריך ליתן הודאה והיינו התוספת על דברי ת"ק בכניסה וביציאה הת"ק ס"ל דלא יש אלא הודאה וכדפי' הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה יודה לאל שהוציאו ובא בן עזאי ומוסיף דגם ביציאה קודם שיצא צריך שיצעוק לע"ל לשיוציאהו לאורה ואחר שיצא יאמר ההודאה דס"ל לת"ק נמצא דמה שמוסיף בן עזאי הוא הודאה בכניסה ותפלה ביציאה א"כ להכי כתב ונותן וצועק שהם הנוספות וכסדרן ודוק שזה נכון לע"ד ולקמן אבאר בעהי"ת פי' ברכה זו ותחלה אבאר מה שראיתי למפרשי דברי רז"ל שנתעוררו

דת"ר ארבעה צריכים להודות וכו' למה לא הוזכרו כסדר שהם בכתובים ועל דברי רבותינו בעלי התוספות שהם הרגישו בזה וכתבו ז"ל ובתהלים לא חשיב בזה הסדר אלא חשיב הולכי המדבר ראשון דקרא נקט סדר המסוכנים יותר תחלה ותלמודא נקט המצויין תחל' עכ"ל נתקשו עוד דהלא יש עדיין שינוי אחר דבגמרא מזכיר יורדי הים קודם חולה ובפסוק הוזכרו אחר החולה וכתבו דבזה לא שייך תירוץ בעלי התוספו' דאדרבא חולה מצוי יותר מהולכי מדברות ועוד אני מדקדק למה עשה ר"י בעל ממרא זו כלל ופרט ארבעה צריכים להודות. ואח"כ פרטן ואלו הן והיל"ל יורדי הים וכו' הרי אלו צריכין להודות ועוד בדברי רש"י ז"ל דקאמר צריכין להודות כשיוצאין מן הסכנה מה היא כוונתו דודאי לא במקרה נפל השינוי בסדר ששינה בעל המאמר מסדר הכתובים ולא לחנם פי' לנו רש"י ז"ל פי' המאיר עיני חכמי בכל מקו'

אי לזאת הביאור לע"ד הוא כי היה אפשר לומר כי לא יחוייב להודות אלא אותם שהיו רעבים וצמאים כמו שמוכח מפשט הכתוב דכתיב יודו לה' חסדו וגו' כי השביע נפש שוקקה ונפש רמ"ט דנותן טעם לדבר תדע לך למה א"ל דיודו לה' חסדו לפי שהשביע נפש שוקקה וכו' אבל מי שהלך במדבר והיה עמו אכול ושבוע והותר. דהרי זה לא בא לידי רעבון מנא לן לחייבו לפיכך בעל המאמר שכיל את הסדר ובחכמה התחיל בחלוקת יורדי הים משום דכתיב בהו וישמחו כי ישתוקו ויוכיחם אל מחוז חפצם וסמיך ליה יודו לה' חסדו ובתר כן לא קאמר שום טעם על ההודאה ועם היות דקמי הכי כתיב יחוגו וינועו כשכור לאו משו' הכי נאמר דדוקא כשיארע להם שיחוגו