שתי הלחם ג

$ציור בספר$הקדמת המחבר$ציור בספר$ שנו חכמים בלשון המשנה ברוך שבחר בהם ובמשנתם: אמר המני"ח ז"ל $ציור בספר$הנכנס$ציור בספר$ לכרך מתפלל שתים אחת בכניסתו ואחת ביציאתו בן עזאי אומר ארבעה. שתים בכניסתו ושתים ביציאתו ונותן הודאה לשעבר וצועק לעתיד לבא עכ"ל המשנה ופי' רש"י ז"ל דהשתים הם שיכנס לשלום ושיצא לשלום והרמב"ם ז"ל פי' בכניסתו הוא אומר מתפלל שישמרהו במדינה ובשעת צאתו יודה לאל שהוציאו ממנה לשלום עי"ש וא"ת מה טעם לא ערב לרש"י פי' של הרמב"ם ז"ל וכן להפך וי"ל כי אליבא דידיה דייקא לישנא דמתפלל דשתיהן תפילות אבל לפי פי' של הרמב"ם ז"ל צריך לדחוק דלשון תפלה לאו דוקא דאחת תפלה והשני הודאה ואליביה דהרמב"ם ז"ל דייק במ"ש ונותן הודאה לשעבר וצועק לעתיד לבא הם דברי ת"ק גם כן דאחת הודאה וא' צעקה אבל אליבא דרש"י ז"ל אינם אלא דברי בן עזאי ובדברי הת"ק לא נזכר סדר השתים מה הן

ברם חזות קשה הוגד לי דהנה כולהו סברי כסברת בן עזאי וגם כסברת ת"ק דראשונה היא תפלה, והשנית היא הודאה. וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"י דברכות יה"ר שתכניסני וכו' נכנס מודה וכו' שהכנסתני וכו' בקש לצאת יה"ר שתוציאני וכו' יצא מודה וכו' שהוצאתני וכו' עי"ש וכן כתב הטור עי"ש. וכיון שכן א"כ למה אמרו בלשון המשנה ונותן הודאה לשעבר וצועק לע"ל היל"ל צועק לע"ל ונותן הודאה לשעבר ולמה הקדימו ההודאה ואליביה דרש"י ז"ל אפשר לומר דכיון שבדברי ת"ק לא הוזכר אלא התפלות ולא הודאה כלל להכי סיים בע"ז לומר שמה שאני מחדש הוא ענין ההודאה שאינו בדברי הת"ק ולהכי הקדים מ"ש ונותן הודאה וכו' שהיא החלוקה המחודשת וזה פשוט וכך למדתי מרבותי אבל אליביה דהרמב"ם ז"ל דס"ל דההודאה נמי נזכרה בדברי הת"ק ואין חידוש בדברי בן עזאי אלא היותם ארבעה א"כ למה לא נקט כסדרו צועק ואח"כ נותן הודאה לשעבר ולכאור' אפשר לומר דכיון דלפי הרמב"ם ז"ל מ"ש ונותן הודאה וכו' הם דברי כלהו דלת"ק ג"כ אחת תפלה וא' הודאה וכדי שלא נטעה לומר פירש"י ז"ל שהשתים שאמר ת"ק הם תפלו' להכי אכפל רבינו הקדוש לומר שהאחת היא הודאה, א"כ נמצא שלעולם ענין לומר שהאחת היא הודאה הוא חידוש לאפוקי מפירש"י ז"ל דס"ל בדברי הת"ק ששתיהן תפלות וא"כ להכי הקדים ענין הודאה ועדיין לא מתייבתא דעתי ודוק

ואחר העיון לע"ד יאמר בהבין מ"ש עוד הרמב"ם ז"ל בספרו והטור ג"כ אחרי אומרו הארבע שהזכיר בן עזאי באחרונה מודה אני לפניך שהוצאתני מדרך זה לשלום וכשם שהוצאתני לשלום כך תוליכני לשלום ותצעידני לשלום ותסמכני לשלום ותצילני מכף כל אויב ואורב בדרך עכ"ל והוא לשון הברייתא בגמרא ותמה רבינו הב"י ז"ל שאחרי שאמר זה בסיום ההודאה היינו תפלת הדרך וכיון שתפלת הדרך לעצמה בחתימה א"כ דברי' אלו שתצילני וכו' מנ"ל, והכלבוז"ל סיים בהודאה זו בא"י שומע תפלה וה"ז מהני כתפלת הדרך עי"ש אבל מדברי הטור לא משמע הכי דתפלת הדרך כתבה לעיל בסימן וכאן בסימן ר"ל כתב סיום זה בהודאה ולא סיים ברוך א"י שומע תפלה וצריך לדעת מנ"ל הא והנלע"ד דהרמב"ם והטור ז"ל כלהו סברי מהא דאמרו אח'