שתי הלחם לח

לכן מוכרח לומר דודאי כאן רמז שמ"ש כאן היינו ובן קטן ומזה נלמד הכל דדווקא בבן. והוא קטן צריך מל"ת הא בן גדול או קטן דעלמא לא מצריכין מל"ת וכל זה הנ"ל נכון: אמנם אחר החקירה מצאתי ראיתי להרא"ש ז"ל בתשובה כלל ל"ב סי' ה' דמשמע מדבריו דכל קטן וקטנה צ"ל מל"ת ואי לא לא מהימנו והביא התשו' רבינו הב"י ז"ל בטא"ה וכתב דאזיל בשיטת הרמב"ם ז"ל וא"כ מוכרחים אנו ליישב תחלה דברי הרא"ש ז"ל וממילא רווחא שמעתתא דהרמב"ם ז"ל בלי הצטרכו' להכנס בתגר הגה"ה שהוא דבר שהחמירו בו גדולי ישראל כמ"ש מוהראנ"ח ז"ל בד"ח ע"ד שמצא מפורש בדברי הרמב"ן ז"ל בחידושיו שהקשה קושיא א' על הסוגי' ותירץ עליה ואמר שיש מי שהוצרך להגיהה גירסת הסוגיא מתוך קושי' זו וע"ז כתב והגהת הספרים מתוך הסברא עבירה גדולה היא וראוי לנדות עליה וכו' עי"ש לנן אע"פ שהגה"ה כזו כמעט היא מחוייבת ובקל היה יכול ליפול באמת הטעות בין המעתיקים או בין המגיהים עכ"ז כשם שקבלתי שכר וכו' עם היות דאי בעינא למיעל פילא בקופא דמחטא מצינא למימר דגם אותה הנערה שדבר בה הרא"ש ז"ל היתה בתה של האשה ולכן הצריך מל"ת אבל מדרכי להיות מודה על האמת תל"י ורואה אני ממשמעו הלשון שכתב נערה א'שר"ל נער' מנערו הארץ ולא בתה דא"כ היל"ל בתה וכו' ובכן הדרן לקושייתיה

ונחזי אנן במה ניישב דברי הרא"ש ז"ל וממנו נקח להמליץ על הרמב"ם ז"ל ולקיים הגרסא ואמינא דלעולם דמברייתא זו אנו לומדים דתינוק ותינוקות אפי' מתכוונים להעיד נאמנים אמנם בצד זה מצאו הרמב"ם והרא"ש ז"ל משניו' מרובות דפליגי לסמוך ונראה במשנה שאחר זו אמרו ואלו נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקטנן משמע דוקא דבשעה שמעידין הם גדולים אבל בהיותו קטן אינו נאמן אפילו לתרומה דרבנן ותחומין ותחומין דרבנך דקי"ל דבתחומין דרבנן אפי' עבד ואפי' שפחה נאמנין שהיא משנה ערוכה בלי חולק בכיצד מעברין והקטן אינו נאמן להעיד אלא דוקא גדול וכן הכריחו בעלי התוספות בפסחים ד"ד ע"ב וכתבו שם אבל קטנים לא דגריעי טפי והכריעו ממ"ש עי"ש ויאירו עיניך א"כ כיון שמצינו שהקטנים אינם מועילין בדבר שהעבד ושפחה נאמנים משמע דברייתא זו דקתני תנוק ותנוקות נאמנים אפי' מתכוונים להעיד אינה בר סמכא ועוד דכיון דמצינו דאח"כ אומר במשנה דברים שהעבד והשפחה נאמנים והקטנים אינם נאמנים דהיינו תחומין דמאומרו דהקטני אינם נאמני' אלא דוקא בגודלן משא"כ העבד והשפחה א"כ במשנה כשהזכיר דאפי' עבד ואפי' שפחה נאמני' היל"ל נמי ואפי' קטנים שהוא חדוש גדול שאפילו דבדברים אחרים אינם נאמנים כמש"ל דדוקא בגודלן הכא בדין השבויה אפי' קטן מהימן וא"כ כ למה לא הזכירו במשנה דין קטן אלא ודאי דמתני' ס"ל דהקטן אינו נאמן אלא דוקא מל"ת ובמשנה איירי בבאים להעיד דאפי' העבד נאמן ולהכי לא הזכיר דין הקטן

עוד נאמר הכרח חזק המורה ענין זה כמ"ש דהנה בגמ' בתחלה אר"פ דשפחתה נאמנת דכן אמרו במשנ' חוץ מהימנה לבדה אבל שפחתה נאמנת וכן רב אשי ורב פפא ס"ל דשפחתה אינה נאמנת ומשעבד או שפחה היינו שפחה דידה והקשו בגמ' והא קאמר חוץ מהימנה דמשמע דדוק' היא לבדה אינה נאמנת ותירצו דשפחתה היא בעצמה ממש עי"ש ויש להבין למה לא תירץ דלעולם דהיינו שפחה דידה ותדע למה היא נאמנת מפני שהיא מל"ת כאשר יישבו לקמן בברייתות ובשלמא לקמן רצו לתרץ תי' דמל"ת ולא תירוצא קמא אם מפני בתה ובנה שהם כלולים בהימנה. וא"כ סוף סוף פליגי הברייתות וא"כ הא' שהיה