שתי הלחם לו

שהרי סחורה שלחת לי למוכרה בקימם"ייון והיה שולח יד במעות המכר שהם פקדון ודמי זה למוכר סחורה שאינו מורידו לשומא כדאיתא בטור חה"מ סימן ק"א ס"ו או לנותן מעות למחצית שכר דכתבו שם דאמרינן אנן סהדי שלא מכר סחורתו כדי לגבות סובין בדמי, וכן אנן סהדי שלא נתן מעותיו למחצית שכר אלא להנאת עצמו. כדי להרויח ולהועיל לעצמו ולא לשם ג"ח בהלוואה וכן הדבר הזה בנ"ד. איכא אומדן דעתא שלא נתכווין זה אלא להנאתו והוה ליה למימר שאינו מורידו לשומא מכל מקום אנא אמינא דמאחר שעשה עמך חשבון וצרף הכל ביחד וזקף אותו עליו בכתב החילוף שנתן לך. חזר להיות לפ' זה כהלוואה כדאשכחן בכמה דוכתי שהזקיפה דינה כמלוה גבי הקפת החנות לענין שמיטה כמבואר בסי' ס"ו סי"ד וגם גבי שכר שכיר וקנס של אונס ומפתה ומוציא ש"ר דבכולהו אם זקפן עליו הוו להו דין הלוואה וכן גבי שכירותו ושכירות בהמתו לענין דיכול למשכן בזרוע בסי' צ'ז י"ד ולענין דאין בהם דין סידור בסי' הנז' כ"ט ואמרינן התם דאם זקפן חזרו להיות כמלוה ואין יכול למשכן בזרוע ולענין סידור מסדרין וכן בכמה דוכתי אחריני שאין לי צורך להאריך. ואע"ג דבנדון דידך הכתב חילוף אין בו הרחבת זמן יום או יומים או חודש ימים רק שזמנו ושעתו הוא בו ביום שנשלם קביעותו מ"מ אין בכך כלום ולא גרע ממה שכתב הרב בעל המפ"ה בשם המרדכי גבי הקפות החנות בסי' ס"ז הנ"ל דמקרי זקיפה מאותה שעה שכתב בפנקסו כל החשבון ביחד

גם מה שתבעת ממנו לישבע לך דרך גלגול גם על מה שנתעסק עם אביך וחבירו שבמדינות הים ועד היום ראיתי שאין בכל דבריך ממש דהרי כל זמן שאתה מודה בעצמך. שעל הכל הראה חשבון צדק באמת ובתמים ולא הכחיד כלום א"כ הרי זה הדין נותן שאין לגלגל עליו מתרי טעמי חדא שכבר פטרו אביך לפני מותו מהשבועה והאמין אותו בכל מה שיאמר בחשבונותיו. וכדאיתא בסי' צ"ג ועוד שגם פ' בנו של החבר אביך כתב לו שטר מחילה בכל מה שעבר ביניה' הן מצד עצמו הן מצד אביו נ"ע א"כ על מה ועל מה אתה רוצה לגלגל עליו שבועה בכדי ומה שטענת לגלגל עליו שלא נתן כלום לבניו במתנה גמור' מנכסיו ומסחרותיו מאז ומקדם: גם בזה אין בטענתך ממש שהרי בטענה זו אפי"פ זה יודה בה לא יתחייב ממון לא הוא ולא בניו שקבלו ממנו דהא לאו כל כמיני' בהודאתו שאומר שנתן לחוב לבניו המקבלים כי מן הדין צריך בעל הממון להביא ראייה גמורה שמממון זה העסק הוא שנתן לבניו וכדאיתא בטי"ד סי קע"ז סל"ב אך אמנם מה שהיה אפשר לך לזכות בדין אינו אלא שבניו הגדולים יקבלו בחרם. שמעולם לא ידעו שמה שנתן להם אביהם לצורכי הנישואין שלהם היה מהנכסים שלך ובזה נפטרו וזו אינה צריכה לפנים והרי יש לך תשובה מספקת גם על מכתב השלישי

למה שכתבת שהיית רוצה להשביעו בס"ת בחיק מטעם שכבר א' פעם נשבע לגוי א' בס"ת ומעתה פ' זה הרי הוא כשאר כל אדם לסברת הי"א בסי' פ"ז סט"ו והוא לא רצה לישבע כי אם בתפילין הדין עמו. ואותה שבועה שנשבע לגוי לא פקע חזקתיה מיניה ובחזקתיה קאי כדין ת"ח שאינו נשבע כי אם בתפילין יען אותה שבועה שנשבע לגוי כמאן דליתא דמי' שהרי הגוי אינו זוקק לשבועה כדקי"ל דאין נשבעין על טענת הגוי א"כ קרינן ביה האדם בשבועה פרט לאנוס ויפה עשה שלא רצה לאבד זכותו זכות תורה שזכתה לו כדאשכחן בפ"ב דנדרים