שתי הלחם לה

רמאי אז ניתן רשות לב"ד להכלימו לדרוש וכו' עי"ש דלכל המרבה אין בידך ולא ביד שום ב"ד לחייבו אלא דוקא לקיים תקנת הגאונים דהיינו להשביעו כעין שבועה דאורייתא ותו לא מידי אבל לכוף אותו ע"י בעלי המשפט אפי' להגזים עליו בדברים לשים אותו בבית הסוהר הזהר והשמר ושמר נפשך מאוד דלא זו בלבד שאתה עובר עליו את הדין אלא שאתה רודפו ומגרה בו את הדובים. שארב"ח שיהיו לו מבני אותן שאינם מבני בעלי ברית שירדפוהו כפי מנהגם להניחו שנים ושמיטין תוך בית המשמר בלחם צערומים לחץ וימכרו כל אשר לו ומי יודע אם יגיע לחלקך פחות משתות ולכן איעצך שיותר טוב לך. לדבר עמו פא"פ ולהתפשר עמו על צד היותר טוב כי כל מה שתקבל יהיה ריוח אצלך מלבד כי כל השאר שתפסיד עמו לצדקה תחשב לך ואין אתה יודע מה ילד יום כי מי שאין לו אין לומר עליו שלא יהיה לו ואפשר שישלם לך כי כבר ראיתי מאלו רבים ובזכות זה שתתנהג עמו במדת הרחמים יקויים בך קרא מלא דכתיב ונתן לך רחמים ורחמך וכו' ויסלק חרון אפו מישראל וישוב לרחם עליהם ועלינו

והואיל ושאלתני עד"ז אודיעך שלמדתי רמז לדבר דיש רשות לאסור למי שחייב ממון ואינו משלם מהא דתנן התם בפסחים בפרק האשה וכן מי שהבטיחוהו להוציאו בבית האסורין של גוים ששוחטין עליו ואמרו בגמרא אמר ר' יוחנן לא שנו אלא בית האסורין של של גוים אבל בית האסורין דישראל שוחטין בפני עצמו ופרש"י ז"ל בבית האסורין דישראל כגון לכופו להוציא אשה פסולה או לשלם ממון עי"ש וא"כ משמע שיש רשות ביד ב"ד לאסור למי שחייב ממון אבל הא לאו מילתא היא למעבד בי דינא ואפשר ליישב דברי רש"י ז"ל דהיינו בממון שבא לידו באסור או דיש לו במה לשלם ואינו רוצה לשלם דאז ודאי יש רשות ביד ב"ד לכופו כפי הנראה להם עד שישלם אבל באופן שהוא חוב שחייב כדרך הסוחרים שמאמינים זה את זה ובאמת אין לו לשלם מחמת ההזיקות שנולדו במשא ומתן. לא נשמע ולא נראה כפיה זו בדיני ישראל של בית הסוהר דהרי אפי' הגנב לא חייבו תורה אלא אם אין לו ונמכר בגניבתו וזה עפ"י התנאים המפורשים במקומו אבל כשבא הממון בהיתר לידו לא שמענו היתר על כך ושמענה ואתה דע לך כי חיי נפשי זה שכתבתי היה בלתי חיפוש ספרי' כמו שידעת ויודע כל שער בת עמי שאינ' כעת תחת ידי וכפי מה שהי' בזכרוני מתוך דברי הטור כתבתי זאת יצאה מתחת ידי ולא כשגגה היוצאה: שאלה י על ענין הנז' לפלוני הנז' על מכתבו השני אחר קבלתו כתב עצתי

הנה אחר שנשבע פלוני בחובו שבועת החשד עפ"י הדין כתקנת הגאונים והראה פנקסו שיש לו קרקעות ומטלטלין וסחורות, ושטרות ואתה אינך רוצה לירד לשומא כלל וא"ל טרח ומכור את שלך והבה לי מזומנים ואתה שואלני מה הוא הדין דע לך כי הדין עם פ' ולא עמך ויש לאל ידו להורידך לשומא בכל אשר ישומו לו הבקיאים כפי העת והזמן בכל כפי מה שיוכל למוכרם מיד אפי' בבית ולא שיצטרך לחזור למכור בעיירות או ימתין עד שיתייקרו או עד שימצא קונים וכן השטרות ישומו אותן כפי מה שהוא הלוה אם אלם או נוח לגבות וכפי מה שהם נכסיו ואע"ג דהחוב שלך מעיקרו לא היה הלוואה כדי שתוכל להורידו לשומא: