שתי הלחם לג

זה ניחא דהכי קאמר אם אינן מובהקים דהיינו היכא דחיישינן לשאלה והשתא דאתמר דהא דחיישינן לשאלה סי' שאינן מובהקים איקרו א"כ כי היכא דקי"ל דמאה סי' שאינן מובהקים לאו כלום נינהו כדכתב מהר"י בפסקיו סי' רכ"ד והביאו מהרמ"א ז"ל סכ"ד וכן פירשו האחרונים הוא הדין נמי מאה כלים דחיישינן בהו לשאלה ובפרט בימים ההם ובזמן הזה דנפישי רמאי וזה דרכם להתנכר בפני רבים לתכלית תועבות פעולתם ומחשבותם הרעה ומחליפין מלבושיהם של זה לזה ואין א' מהם נשאר ערום כי אם מן המצות א"כ איפה מאן לימא לן דאין זה כא' מהם ונתחלף לו במלבושי זה שמעדים עליו וחוץ מזה אמינא דבזמן הזה דידים מוכיחות דרוב אנשי העיירות והמדינות שיש להם מנהג קבוע במלבושים כדי ללובשן מגוואן וצבע אחד ומדה א' לכולן באופן התפילה וחיתוך תבניתם בתחתיים שניים ושלישים לבי אומר לי לחוך להחמיר והרי זה נמצא דהא דכל כליו לאו כלום נינהו ואף על פי שאין זה מוכרח כל כך. ויש לתרץ דברי הטור באופן אחר והוא דהטור לא נחית השתא לפרושי אי חיישינן לשאלה והא דקאמר אם אינן מובהקים היינו בגווני דהני סימני' מובהקים בכלי' והיינו בהנך דלא חיישינן לשאלה מ"מ מאן לימא לן להקל ולסמוך על זה דוקא כי אם בהיותם נעשים סניפים להצטרף לעדיות ואומדנות אחרות כמ"ש מוהריב"ל ח"א סי' ח' ומוהר"פ הכהן כתב כן בפירוש בסי' ל"ח מהחה"ב עי"ש בשגם דמתני' אי אפשר לתרוצי אלא כגוונא דפי' דהא אוקמוה בגמרא דטעמא דחיישינן לשאלה וגם פשטיה דדברי הטור צריך לומר כן והנה לא אאריך עוד בזה כי אין בידי הקבלת עדות על מתכונתו כי אם הרשום בכתב מעכ"ת מובלע בתוך פסקו ושם ראיתי דכתב עוד דמשום סי' גופו דהיינו שהיה בראשו במצחו חתך (שניע) דלאו מלתא הוא כדמסקינן בפ' האשה בתרא דסי' דרבנן ובסתמא דמתני' אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אע"פ פ שיש סי' בגופו ובכליו ומדפסקו הפוסקים הראשונים גם אחרונים הלא בספרתם דסי' דרבנן ולא מהני אלא סימנים מובהקים לגמרי והדבר פשוט דחתך זה שהיה במצחו שהוא לכאור' סי' שאינו מובהק דכמה חיי ברייתא הכי אית להו וכן משמע מפשיטות מהר"מ מלובלין סוף סי' ו' דקרחה שבראשו לאו סי' מובהק הוא ואפי' היו שנים כבר כתב מהרי"א א בפסקיו סי' תנ"ז דאפי' מאה כיון שאינן מובהקים לאו כלום הוא וכן פי' האחרונים א"כ מכל הכתוב בהצטרפות שאין בידי קבלת עדיות שנתקבלו בעסק דין זה אין בידינו לקיים הא דאמרו רבנן בפ' כל היד המרבה לחפש בזכות העגונות הרי זה משובח אמנם מובטח אני דהואיל ונפק מפומיה דמר להתירה לשוק כן יהיה וכן יקום כי ה' עמו והלכה כמותו בכל מקום

ובכן כי היכי דלימטי לן שיבא מכשורי לא שדינא רישא אבי סדיא עד דמהפכנא בזכות דהאי אתת' ואגלה דעתי בהיתרא ואפתח לה לה פתח שער ותקוה ואהיה אומר ועושה לקיים דברי חכמים ובדרך קצרה אען ואומר כי אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה והיינו אותו העדות שהעידו שהיה במצחו חתך (שניט) ואמר מר עליה דלאו מלתא היא אומר אני דאדרבה עדות זה יהיה לנו לעינים לבקש להתיר' בהצטרפות לשאלת כל כליו דעד כאן לא קאמרי הני רבנן סבוראי דרשמתי לעיל דיש לחוש לשאלת כל כליו אלא היכא דאין שום סי' בגופו אך אמנם לחוש ולומר דהשאיל כל כליו לאיש כמוהו שהיה לו החתך הנז' הא ודאי ליתא דמאחר שאינו מצוי שיהיה להם חתך זה רבים מבני אדם הוי מלתא דלא שכיחא דק"ל בכל מלתא דלא שכיח לא גזור רבנן וחתך כזה בהשאלת כל כליו סימן מובהק קרינן ליה ואפי' מהר"מ מלובלין וחבריו