שתי הלחם לא

שאלה ז מה שהשבתי בשנת תס"ח לפ"ק להרב הגדול המופלא מקובל נאמן אהו' בעל המחבר באר היטיב נר"ו נין ונכד להגאון בעל ט"ז ז"ל

ראיתי מ"ש רש"י בתענית דף כ"ט סוף ע"ב וז"ל וכן ערב ט"ב שחל להיות בשבת אינו מפסיק סעודתו ואינו ממעט בתבשילין אלא אוכל כל צרכו ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו וכו' עי"ש

ולדעתי אין דבריו אלו סותרין דברי הסמ"ק שהובאו בש"ע סי' תקנ"ה ס"י ז"ל מיהו צריך להפסיק מבעוד יום עי"ש דרש"י פ' דברי הגמ' מצד אחד להקל והסמ"ק פירש דברי הגמ' ורש"י מצד אחר להחמי' ולא רש"י חולק על הסמ"ק ולא הסמ"ק חולק על רש"י יען כל דברי רש"י ז"ל סובבים על היתר אכילת הבשר ושתיית היין בסעודה המפסקת ומילי ומילי קתני דלא מבעיא אם משכה סעודת חצות עד הערב דהוא זמן סעודה המפסקת דאינו מפסיק סעודתו כדי לאכול סעודה המפסקת ממאכל שאינה של בשר כמו שמחוייב לעשות בחול אלא אפילו בהתחל' הסעודה מעלה על שולחנו ואינו ממעט בתבשילין אלא אוכל כל צרכו והמניעה מאכילת הבשר ושתיית היין משום אבל אסורה ובזה גם הסמ"ק מודה אמנם דברי הסמ"ק באו להורות לנו חומר התעניו' שצריך שיהיה בהפסקה מבע"י ולא מפני היות שבת שהותרה לו אכילת הבשר ושתיית היין ימשיך סעודתו עד צאת הכוכבים משום דאין לנהוג אבילות בשבת דזה חלילה לעשות וצריך דוקא להפסיק מבע"י כדרך שאר ימות השנה דבזה אין ספק דמודה רש"י וכל חכם וירא לדברי הסמ"ק אשר לא נצרכו אלא להעדפה עם היות שכפי הנראה הם כמשנה שאינה צריכה ודוק והבן כי ק"ל נאם המני"ח ז"ל

והיתה תשובתו בקצרה ז"ל לפניך. שלמא במפלי ער ביאת בר נפלי לאהו' אדוני הרב הגדול כבוד כמהוו"ר משה חאניז נר"ו יאיר ויזרח כאור צח ומצוחצח

הנה עמדתי על דברי אדוני מה שכתב להשוות דברי רש"י ודברי הסמ"ק לאחדים ומי כהחכם יודע לעשות פשר דבר ועיקר הדב' שמ"ש רש"י אינו מפסי' סעודתו היינו שא"צ לאכול סעודה המפסקת יעיין רום הוד כת"ר בב"י ס"ס תקנ"ב ז"ל כתב הגמ"י יש גדולי' שנהגו כשחל ט"ב במ"ש שאוכלין אחר סעודה ג' סעודה המפסק' והר"ש לא חש על זה המנהג וכן פשוט כדברי הר"מ וא"כ למה אינו מביא דברי רש"י לפי פירושו ודוק כי לקצר אני צריך מחמת גודל טרדתי

שאלה ה' ט' בשבט ע"ת רצון לפ"ק בדין עיגונא דאתתא דנשאלתי להסכים בשירותא מאת הרב הגדול הישיש אה"ו האב"ד שהיה בק"ק ראטרדם ובין מלכא למלכא הוא עכשיו פה בק"ק אשכנזי' שבא מיטטררפ ה"ה מוהרר"י ליב נר"ו לקיים דברי חכמים שאמרו הוי נגב לאריות אמרתי להשיב

כי דברי כבוד תורתו אינן צריכין חיזוק ולא להוראתי הוא צריך כי בעוצם בקיאתו בדברי הראשונים גם אחרונים כל רז לא אניס ליה ומי כמוהו מורה אשר יורה באצבע באותו פרק באותו מקום באותה סוגיא דשמעתתא ושורת"א דהלכתא כאשר כן עשה בשירותא דהאי איתתא אמנם ידעתי גם ידעתי. כי כי ענוותנותיה דמר רבה היא והיא היא אשר סמכתני כדי שלא אמנע עצמי מלקבל בשתי ידי פסקו הבהיר אשר בו קריתי שניתי ושלשתי בצדדי החומרא והצד