שתי הלחם ל

דינא דגרמי דהא קי"ל דדינא דגרמי לא מיקרי רלא בבריא היזקא ושנעשה ההיזק מיד ושיעשה בגוף דבר הניזוק אבל הכא בנ"ד לכל המרבה אינו אלא כי אם גרמא בנזיקין דקי"ל דאף דדיינינן דינא דגרמי כר"מ מ מ"מ בגרמא בנזיקין פטור

ואני טרם אכלה לדבר אסמוך ראשי ורובי בהורא' זו והשען גם על ההיא דגרסינן בירושלמי והביאוהו הרי"ף והרא"ש ז"ל פרק הגוזל בתרא ובפרקא בתרא דכתובות ריב"ל אומר אין לך נתפש על חבירו וחייב ליתן לו אלא בארנון ובגולגולת וכו' עי"ש ופסק אבי התעודה הרמב"ם ז"ל כוותיה דריב"ל בפ"ח ח מה' חובל ומזיק לה' מי שנתפש על חבירו ולקחו גוים ממון ממנו בגלל חבירו אין חבירו חייב לשלם וכו' עי"ש ובטור סי' קכ"ח והמרדכי בפ' הגוזל ומאכיל בשם רבינו שמחה ור"י בן אברהם והרמב"ן והרב התרומות בשער ע' ושאר הפוסקי' ועיין במ'ור הב"י סי' קס"ג ס"ט מה שהביא דעת הרשב"א בתשו' על ראובן ושמעון שהיו דרים בבית הסמוך לטפסר וכו' עד ועוד שאפי' עשו דבר שיתחייבו עליה מן הדין והטיל הטפסר האונס על הציבור ונתנו לו ממון וסלקוהו אינם חייבין לשלם להקהל שאין אדם נתפס על חבירו וכו' עי"ש ובשו"ת התורת אמת סי' ע"ו ומהרש"ך ח"א קל"ז ותידון מהאי לנ"ד דאביו ואחיו של שמעון נדון אותם כזרים אפי' לגבי שמעון גופיה שנתפסו בעבור המעשה שעשה עם הגוי אנס אותם כי בנים האכילוהו בוסר ושיני אבות הקיא ומאחר שכן ראובן יכול לומר לאביו ולאחיו של שמעון לאו בעל דברים דידי אתון לכו אל שמעון שבעבורו נתפשתם ואח"כ כשיבא שמעון לתבוע מראובן יהפוך עליו מכח הדין הגמור שכתבנו לזכותו שהוא פשוט והאריכות בו הוא דבר שפתים אך למחסור ברם כדי שלא להשיב פני שואלי ריקם. לפי הצעת השאלה ערוכה כתבתי שתי שורות הללו בדרך קצרה לפי קוצר הזמן והשעה שאינה פנויה לפני ועל הדין ועל האמת הנלע"ד נאם המני"ח ז"ל

הסכמת דנאו האמתי אהו' מוהו"ר צבי שהיה אב"ד בק"ק המנו ג אלט נה וואנזיבעק ש"ן ולע"ע בק"ק אמשטרדם ש"ן. עת רצון לפ"ק

דבר ברור הוא שאין אדם נתפש על חבירו אפי' ככולא וכרגא דמלכא אלא דהא שתא ומשום דינא דמלכותא דינא אבל שתא דחליף הואיל ואיפייס מלכא חליף ואפילו כשחבירו חייב אין צריך לשלם להנתפש בעבורו כ"ש כשאין חבירו חייב כלל להתופש אלא שבאלמות בא על שמעון ותפשו בעד ראובן שראובן פטור ובענין השליח הנתפש בדרך שיש מי שחייב את שולחו מדין שואל זה לי עשרים שנה הקשתי לשאול דהקי"ל לשאלה בבעלים פטור והאיך אפשר לחייב בשאלות הגוף יותר מבשאלות הממון וכיון דבשואל ממון חבירו ושאל בעליו עמו פטור אפילו בפשיעה כ"ש בשואל גופו של חבירו שהוא פטור מכל אשר יקרה לנשאל אפי' בפשיעתו שואל שהרי בעליו עמו ודיו לבא מן הדין להיות כנדון ובמקום אחר כתוב אצלי בארוכה על נדון הלז לא עת האסף פה ואפריין נמטייה לאהו' החכם השלם הדיין המצויין הרב הפוסק נר"ו שחזר על כל צדי צדדין ויפה דן דן זיכ' את ראובן ודבריו אינם צריכים חיזוק וענותו תרבני לבא על החתום הכותב בנחיצה רבה הטרוד מאד. הצעיר צב"י אשכנזי ס"ט אמשטילרדם יע"א אחד עשר יום לחודש אדר שני שנת ע"ת רצון לפ"ק: