שתי הלחם כט

המרדכי והגאון בעל ההגהות מוהרמ"א ז"ל בסי' הנז' דפטור המשלח מנזקי השליח עיין עליו א"כ אוף הכא ששמעון נתפרע שכר טורחו מראובן דין שליח בשכר אית ליה ולהנאת עצמו כיון במה שירד עם הגוי לדין וא"כ אח"כ לסבה זו נקט בלביה הגוי לרודפו הרי זה אין על ראובן חטא ומכ"ש פשע להיו' עליו דין שואל ושמעון ודאי לאו שאול מתקרי בדינא אלא דין שכיר יש לו שהרי כל מה שעשה לא עשה כי אם לצרכי עצמו וכגון דא לאו שאול מיקרי כמ"ש מוהריק"ו בשרש קנ"ה ובפרט כי אנו רואין כי המרדכי לא קרא שאול רק לאותו השליח ששם עצמו בסכנת דרכים בשביל שליחו' המשלח אבל האי שליח דהוה יושב ברומה וכתב לו ראובן מליוורנו שיתעסק בענין סחורתו שמכר לגוי כדרך ומנהג הסוחרים והפאטורי"ש והוא סבר וקביל להשתדל בעבור ראובן הדר בליוורנו. על סמך שהיה לו להתפרע משכירתו חלף עבודת שליחותו א"כ אם אח"כ העליל עליו הגוי מה יעשה לו ראובן ומכ"ש שהעלילה וההזק לא הי' כי אם לאבי השליח ולאחיו כנז' בשאלה ובכן ודאי אין ראובן המשלח חייב בנזק ההוצאות שהוצרך לעשו' אביו של השליח לפטור את ממונו שעיכב הגוי ברומה ומזלייהו גרם כי בשכר עשה שמעון שליחותו וכיון שנפטר ראובן משמעון שהיה שלוחו אין ספק שנפטר מהנזק שבא לאחרים מחמתו חמת הגוי המזיק שרצה להזיקם על לא חמס בכפיהם

סוף דבר הדין ברור הוא שראובן זכאי בדינו ואינו חייב לשלם הנזק שהיה לאבי שלוחו ואפי' תימא שהוא מחלוקת בין הפוסקים הואיל ויש פנים לדמות נ"ד לדינא דקא פסיק ותני מרנא ורבנא מהריק"א ז"ל סוף סי' הנז' בשם הרמב"ן ז"ל הרי אלו שמעון ולוי אחי' ואביהן שכפי המובן כיס אחד ועיסה אחת להם והואיל והם הבאים להוציא מיד ראובן המשלח עליהם להביא ראיה שתביעתם דומה לדין דכתב המרדכי ודהלכה כוותיה עאכ"ו דכבר ביארנו שגם המרדכי יודה בנ"ד דראובן פטור ובפרט במה שנצרף עוד טעם אחר והוא דשבתי וראה בדברי הצעת השאלה שכל מעשיו של שמעון בשליחותו נגד הגוי לא היה באלמות כי אם על על ידי גזרת הדיין שעל פי גזרתו נעשה מכירת הסחורות שבאו מליוורנו לחשבון הגוי וגם על פי גזרתו נמסרו המעות ליד שמעון. א"כ איפה אין מקום כלל לדמות דין זה לדין דערב שכתב הרא"ש ז"ל בכלל ח"י סי' חו"ט והביאה בנו בעל הטורים בחה"מ סי' קל"ה ודכוותיה דכתב המרדכי באורך בפ' הגוזל בתרא עי"ש

דהנה דהרואה יראה דהמרדכי עצמו כתב דאם יש עדים שכבר פטר הגוי את הערב אם חזר הגוי והעליל לערב דאז המעמידו לערב הוא פטור כיון דאריה דארבא כבר הבריחו מעליו בעת שפטרו אלא דשוב בא ארי ממילא א"כ הכא דהכל נעשה ונגמר על ידי דיין דמתא ולא שבא עליו בעקיפין הרי אין כאן אריה דארבע ראובן המשלח עליה דשמעון השליח כדי שנאמר לו קום סלקוהו מעליו דאפי' תימא דהגוי שנתעסק עמו הוא גופי' ארי. מה שאין כן האמת לפי דהרי זה נעשה שועל על פי גזרת הדיין שדן אותם דין אמת כפי נמוס ומנהג הסוחרים ותא חזי כי גם אסוף דינא יצא על פי הדיין האחרון ממון אביו ואמו של השליח פטור א"כ אין לך פיטור ערב גדול מזה ואפי' התם היה מודה הרא"ש ז"ל וגם המרדכי ז"ל דאם הדיין פטרו פעם אחת מהערבות שלו אם הגוי חזר והעליל עליו דהוא פטור ואמינא הכא הכי נמי כל זמן שהשליח כל מה שעשה היה עפ"י המשפט שירד שם עם הגוי הרי נפטר פעם אחת ואם הגוי חזר והעליל עליו מזלו גרם ובה סלקינן ונחתינן דדעתי זה הוא דעת התורה הולך מסכים דאין לחייב לראובן הנז' בשאלה זו מדינא דגרמי דודאי כבר הוכחנו דלית בנ"ד