שתי הלחם כח

גם טען ראובן שאביו ואחיו של שמעון הם הפסידו את עצמן בשלוח ממונם לרומה על שמם שהיו יודעי' שזה הגוי איים אות' לרודפם ואת ממונם יורנו מורנו אם חייב ראובן לפרוע לאביו ואחיו של שמעון הנז' ההוצאות שעשו לו ברומה להציל ממונם ושכמ"ה: תשובה אם הדברים כנים כאשר באו בשאלה בדברים ככתבם הדין פשוט הוא בעיני ובעיני כל חכם לב דראובן זכאי בדינו ואינו חייב לפרוע לשמעון שלוחו (ומכ"ש לאביו ואחיו של שלוחו) הנזק שגרם להם הגוי הדר ברומה שהיה בעל דבביה דראובן הדר בליוורנו ומזלייהו דאביו ואחיו של שמעון הוא דגרמא להו ה' ימלא חסרונם וכדי שלא להוציא לצד המנגד את ראובן חלק אראה לו את דרך עץ החיי' מאיזה טעם יצא ראובן זכאי בדינו וראשון לכל דבר אמינא ליה פוק חזי מה שפסק הרמב"ן ז"ל והביאה לפסק הלכה מרנא ורבנא הב"י ז"ל בסי' פק"ח עיניך וראה ז"ל מי שהגיע לו היזק בממון שלו מחמת שליחו' שולחו או שהעלילו עליו מחמת שליחות המשלח והפסידוהו ממון אם על המשלח לשלם לו נזקו

תשובה אין המשלח חייב בתשלומי נזקי השליח שלא מצינו תשלומי נזק אלא בנזקי עצמו או בנזקי ממונו כעין נזקי עצמו כלומר שפשע בשמירת ממונו והזיק ממונו אבל בנזק שהגיע לשליח מההזיק המשלח ומה הגיע לו מחמת פשיעתו וכו' עי"ש ש ובשולחנו הערוך אשר לפני ה' בסי' הנז' הרי לך בהדיא דפטר למשלח כל זמן שלא פשע תידון לנ"ד מינה דמאחר דראובן לא פשע בעלילות הגוי שהעליל על קרובי שמעון שלוחו הרי זה נפטר כל עיקר ויוצא זכאי בדין: ודענא וראה דאין לחייב לראובן מכח מ"ש מרנא ורבנא בב"י בסי' הנז' סמוך ונרא' סמוך ונראה לתשוב' הרמב"ן ז"ל בשם הגהות מרדכי שכתב שאם ראובן הלך בשליחות שמעון בשכר ונתפס בדרך ולא בסבת שמעון שאין חייב לפדותו אבל אם בחנם הלך חייב לפדותו דשאלה שייכא בגוף הבעלי' וכו' כדאמרינן מה לי חבל בממונו וכו' עי"ש דמכח הג"ה זו לפום ריהטא יש מקום לבעל דין לחלוק ולומר דחייב המשלח בנזקי השליח נגד דעת הרמב"ם ז"ל אף אתה אמור לו דעל זה פקחתי עיני וכל טוב ראת' בנידונים קרובים לאלו דכתבו הפוסקי' האחרוני' דלא פליגי וחילקו בין הנושאים דהיינו היכא שההיזק הוא בגוף השליח דוקא אזי חייב המשלח בפדיונו מטעם שואל דחייב בעצומו של הדבר השאול אבל בנזקי ממון השליח שהוזק שלא מחמת פשיעו' המשלח מצורף לזה כי המשלח איננו שואל בנכסי השליח כי הרי המשלח לא שאל כי אם גוף השליח ולא ממונו ועדיפי מיניה הכא בנ"ד דיש לנו לצרף שאין הנזק לשליח עצמו ולא בממונו כי אם לאביו ולאחיו ובממונם שהוזק שלא מחמת פשיעות המשלח דאז ודאי המרדכי יודה לסברת הרמב"ן ז"ל וגם במוהרי"קו ז"ל שרש קל"א ובשאר אשלי רברבי דכתבו לחלק באופן זה ודומה לו ואזי יעלה בידך דדעת הרמב"ן ז"ל יהיה מוסכם גם מדעת המרדכי כאמור

ועוד ראיתי ללמדך להועיל דמאחר שבהצעת מעשה השאלה עינינו הרואות ששמעון השליח נתפרע מראובן המשלח שכר טורחו על הסחורות ועל הדין שעשה עם הגוי ובא לחשבון ברור וצלול ע"ז עיין עליו ויעלה בידינו לחזק במסמורת האי חלוקא דרבנן במילתא דתליא בסברא והדבר סובב סובב לקרב דעת המרדכי לדעת הרמב"ן ז"ל והיו לאחדים בידך דהנה עד כאן לא קאמר המרדכי שחייב המשלח בנזקי ממון השליח, אלא כשהשליח עושה שליחותו מאהבה שלא על מנת לקבל פרס דאז ודאי השכל מחייב שהמשלח יהיה לו דין שואל להתחייב בנזקי שלוחו אך אמנם אם השליח שכיר הוא ובא בשכרו לעשו' שליחתו לאו מכללא אתמר אלא בפירוש' קאמר לה