שתי הלחם כז

ומכל הכתוב לחיים הכא והתם יצא לנו דדינו של מעלת אדוני שדן דין אמת ואין כאן ספק ולא מקום לסתור את הדין ח"ו כי מובטחים אנו במשה והיה ה' עם השופט ושלום אדוני יגדל עם כל סיעת מרחמוהי רבנן סמיכי ל נאם המני"ח ז"ל: שאלה ו' לאהובי הגכיר החכם המעולה כמהר"א דיל ריאו מק"ק ליוורנו יע"א ע"ת לפ"ק

שאלה ראובן תושב ליוורנו עשה עסק עם גוי אחד מעיר רומה ומכר לו כמה סחורות לשלוח אותם לרומה ושם הגוי מחייוב ליתן כך וכך משי לפרעון אותם הסחורו' ביד מי שילכו ונתן הגוי סך ממון לערבות העסק ביד ראובן הנז' לשלוח ג"כ לרומה עם הסחורות שקנה וראובן כן עשה ששלח הכל ליד שמעון שבעיר רומה וכתב לו הנה שלחתי כך וכך סחורו' שתקבלם ותמסור אותם ביד הגוי הגוי הנז' אחר שיפרע לך סך כך במשי וכשהגיעו הסחורות ליד שמעון אמר לגוי כך וכך כתב לי ראובן על אלו הסחורות שקנית בליוורנו ואז הגוי התחיל למסור ביד שמעון קצת מהמשי לחשבון פרעון הסחורות ואמר שמעון שהמשי אינה טובה כמו שכתב לו ראובן ושהוא אינו רוצה ליתן הסחורות אם לא יתן משי אחרת טובה ונעשה קטטה בין הגוי ושמעון הנז' על זה והלכו לערכאות וחזר שמעון המשי שנתן לו הגוי ועשה דין עם הגוי ע"י הרשאה ששלח לו ראובן והוצרך שמעון לעשות הוצאות לדון עם הגוי ולבסוף גזר הדיין שבתוך כמה ימים יתן הגוי המשי שמחוייב ביד שמעון ואם יעבור הזמן הקצוב ימכרו הסחורות שבאו מליוורנו לחשבון הגוי בפומבי כדי שיפרע שמעון מורשה של ראובן מהחוב וכן היה שהגוי לא נתן המשי ונמכרו כל הסחורות ע"י הפובליק"ו אינקאנט"ו וקבל המעות הבית דין ואח"כ גזר הדיין ליתן המעות לשמעון לפרעון מקצת החוב מאחר שנמכרו בפחות משיווים ועדיין נשאר על הגוי סך מה לפרוע לתשלום הסחורות שקנה בליוורנו אחר כל זה שמעון הנז' שלח החשבון מהכל לראובן וחישב בה כל ההוצאות שעשה וגם שכר טרחו על הסחורו' ועל הדין שעשה עם הגוי והשאר שלח לפרוע לראובן ע"י אביו ואחיו שבליוורנו: אחר כמה ימים בא שמעון לליוורנו וסיפר לראובן כמה טרחות טרח עם הגוי על עסק הסחורות ששלח לידו ושהגוי איים וגיזם לו לרדוף לו עד לחייו על שמכר הסחורות וגרם לו הפסד גדול ע"ז ונשאר לגוי ע"ז משטמה בלבו להרע לו בכל מה שיכול עד שיהיה בלתי אפשר לו לשלוח עוד ממונו לרומה מחמת שהגוי יבקש עלילות לעכב אותן ביד מי שיהיו באמור לו שרוצה לחזור הדין שדנו לו שלא כהוגן ושמעון הנז' ישב בליוורנו בבית אביו ואחיו כאשר בתחל' ואחר כמה ימים ושנים ידע הגוי שבעיר רומה הסחורות ובעלי חובות של אביו ואחיו של שמעון והלך לערכאות ועכב אותן באומרו ששמעון הנז' גרם לו כל כך הפסד שמכרו הסחורות בחצי משיווים וע"ז הוצרך אביו של שמעון לעשות כמה הוצאו' ע"י אהוביו שברומה כדי לפטור את ממונו שעיכב ועכשיו תובע מראובן שיפרע לו ההוצאות שעשו לו ברומה מאחר שבאו מחמת הסחורות ששלח לרומה לבנו שמעון וראובן אומר שאינו חייב שכבר פרע לו כל ההוצאות שעשה עם הסחורות ובמכירתם ומאחר שהגוי בא עליו באלמות ושלא כדין לטעון עליו בעלילות דברים והראיה שהדיין עצמו פטר את ממונו ולא נתן יד לחזור הדין מכיון שנעשו הכל כדין וכשורה: