שתי הלחם כו

שאומר שמקבל מתנה יש לו דין ב"ח מאוחר דקי"ל מה שגבה גבה וכו' וי"א דאין דינו כב"ח מאוחר שאותו דין הוא דוקא מה שגבה גבה שכן נתן מעות אבל מקבל המתנ' לא פקע שעבוד מטלטלי וכו' עי"ש וכ"ש שהיה מתנת ש"מ דכולי עלמא מודו דמה שגבה לא גבה והוי כמאן דתפיס דלאו דיליה וכו' עי"ש ולכן כתב שיחזרו המעות מקבלי המתנות אבל בדינו של הרשב"א א שהיה ב"ח ג"כ אלא שהיה ע"פ ולכן כתב דאין לו על שמעון כלום ולעולם דהיתומים חייבין לפרוע לשמעון מכל הטעמים שכתב המבי"ט ז"ל בפסק זה דכיון שמכרו דבר שהיה משועבד לב"ח שבשטר נתחייבו בהם כמו תורת חוב ומטעם מזיק שעבודו של חבירו עי"ש ומ"ש הרשב"א ז"ל דהוו נכסי' דקנו יתמי הכוונה כיון שמכרו הם עליהם כחוב והרי הם שלהם והיא הבנה מחודשת בדברי הרשב"א ז"ל עפ"י דברי המבי"ט ז"ל

והדבר מבואר יות' שמה שחייב המבי"ט ז"ל למקבלי המתנות היינו מפני שלא היו כאן יתומים שמכרו שאם היו היתומים מוכרים היה פוסק כמו נדון הרשב"א ז"ל שישארו מקבלי המתנה במה שבידיהם והיתומים חייבים לפרוע לב"ח או לכתובה אבל כיון שלא היו היתומים אלא האפטרופס שהוא שליח וחשב שהדין נוטה שיקחו מקבלי המתנות או שהיה מספיק בנשאר לכתובת האשה ולב"ח ועכשיו ראה שלא הספיקו הוו מקבלי המתנות כמאן דתפיס דלאו דיליה דמפקינן מיניה וזה ברור

נקטינן מהני תרתי תשובות הא' של הרשב"א ז"ל שהבאתי לעיל מסי' תתקי"ד דמשם מוכח דאע"פי שכתב ללוי שעבוד נכסים מטלטלין דעתיד למיקני ונשארו מטלטלין אצל יתומים אם מכרום היתומים לא חל שעבודם על דמיהם ולפיכך אם נטלם מלוה ע"פ זכה שאין לבעל השעבוד על הדמים יותר ממנו וא"כ בנדון האלמנות משמע שזכו שתיהן. דכיון שמכרם הבעל נשארו עליו כחוב ומה שקנה הוא דבר חדש ויחלוקו כדין לוה ולוה ואח"כ קנה וכן הביא ראיה מתשו' זו של הרשב"א ז"ל מוהרי"ט ז"ל וכתב אחרי העתיקו תשובה זו ז"ל ולפי דרכינו למדנו ששיעבוד דאקני לא חל מעכשיו על דמיהן או על חילופיהן עד שיבואו לעולם עכ"ל הרי ראיה אחת

ועוד שנית למדנו מהתשובה שכתבנו מהמבי"ט ז"ל בענין הצמר שמשם מוכח בפירוש שאפי' שבמה שמכר מהצמר שהיה משועבד להראשון פזר על הבגדים אפ"ה פסק דאין לו אלא כדי שיווי הצמר לא במה שניתוסף להיותם בגדים כמ"ש הרי משמע בפי' דבנ"ד יחלוקו שתיהן שאעפ"י שמה שהשביח קרקע זה הוא מנכסים המשועבדים לראשונה אפ"ה כיון שמכרום הרי הם שלו וכאלו השביח משל מעותיו ויחלוקו בשבח זה שודאי שעיקר שבח הבית היא של הא' מטעם קדימה אפי' שלא יהיו מנכסי צ"ב שלא אכל בשבח זה נראה דיחלוקו מתוך מה שכתב המבי"ט ז"ל מהצמר עי"ש הרי שתי ראיות לסברא זו ועיין בפסקי מוהר"מ אלשיך במה שתלה ענין זה במחלוקת בגמ' דפסחים ועיין מחלוקת הריב"ש והר"ן אי שייך בחליפין שבח בית אביה או במעות ועיין בהריב"ש בשלשה מקומות ויאירו עיני רום מעלתו וכלל הפסק שלענין אשה דברים הבאים מחמתה הם כדברים עצמן ובב"ח לא אמרינן הכי ועיין בתשו' מוהר"מ אלשיך ז"ל ודוק היטב הדק

ובעיקר הדין דלוה ולוה ואח"כ קנה לעיין מר עוד בהרב בעל מקור ברוך סי' מ"ה ומוהרשד"ם חה"מ ע"א וק"ב וק"ח וקמ"ה ומוהריב"ל ח"א כלל העשירי סי' כ"ח ומוהרא"ש סי' נ"ד: