שתי הלחם כה

נחזור לענינינו דמוכח בפי' מתוך התשו' הנז' דלענין לוה ולוה ואח"כ קנה לא חשבינן המטלטל הא' שהיה משועבד לו ומכרו אח"כ אחר שלוה מהב' ולקח בו חפץ אחר שהיה משועבד לא' משום שהוא בא מכח המטלטל שהיה משועבד לו אלא יחלוקו ומוכח מה שפירשנו דדוקא לענין יתומים שמכרו מטלטלין המשועבדים לב"ח או נחלפו וכיוצא בזה דוקא אמרינן דשעבוד הב"ח עליהם ולא חשבינן להו כנכסי דיתמי כמ"ש לעיל והארכנו משם המבי"ע ז"ל

וגם ע"ז הענף פקחתי עיני דהיכי קאמ' המבי"ט ז"ל דיתומים שמכרו מטלטלי המשועבדים בשטר לב"ח מוציאין מידם המעות או אם קנו בהם דבר אחר כדכתיבנא לשונו לעיל מ"ש בסוף התשו' עי"ש והרי מצאנו ראינו תשו' להרשב"א ז"ל בסי' תתקי"ד והביאה הטור בסי' ק"ד הנזכ' ראובן שלוה משמעון מנה בע"פ בשנה הראשונה של שמיטה וחזר ולוה ממנו מנה בשטר בשנה שלשית ולוה מלוי מנה בשטר שניה ושעבד לו נכסיו שקנה ושיקנה מטלטלי אגב מקרקעי ומת ראובן ועמדו היתומים ופרעו לשמעון מעות ונתנו לו עוד שטרי חוב שהיו לראובן אביהם על אחרים והשיב ז"ל שאע"פי פי שהמלוה בשטר המאוחרת קודמת למלוה ע"פ הקודמת לענין לגבות ממטלטלי דלקמא לא משתעבדי אלא מתקנתא דרבנן ולבתרא משתעבדי מדינא שהרי שיעבדם לו ראובן בשטר מיהו ה"מ במטלטלין הידועים לראובן אבל אלו שפרעו במעות מה שגבה גבה וא"א לו ללוי להוציאן מיד שמעון אלא א"כ יש לו עדים שאותן מעות עצמן הן של ראובן דאל"כ שמא משל יתומי' עצמן היו או שמא מכרו משל אביהן ובמעות פרעו ולא נכנסו אלו בכלל שעבודו של לוי מעולם דהוי נכסי דקנו יתמי אלו הן כללות דבריו אע"פ שבאו שם בארוכה עי"ש הנה מכאן משמע בפי' מתוך דברי המבי"ט ז"ל דקאמר דעד כאן לא קאמר הרשב"א והרא"ש הא שמכרו דאין מוציאין היינו דוקא למלוה ע"פ אבל במלוה בשטר כייפינן להו ומפקינן מידייהו הדמים או חילופיהן כמ"ש עי"ש והרי בנדון זה דהרשב"א היה מלוה בשטר, והיה מטלטלין משועבדים לו ואפ"ה קאמ' דאם מכרו היתומים ופרעו לב"ח שבע"פ מה שעשו עשוי וקאמר דלא נכנסו אלו בכלל שעבודו של לוי מעולם ולפי דברי המבי"ט ז"ל נכנסו בכלל שעבודו כדכתיבנא וכו': ואפשר ליישב שמ"ש הרשב"א ז"ל הוא דאינו יכול להוציא מיד שמעון דכיון שמכרו מטלטלי היתומים נשארו עליהם כחוב כיון שמכרו דבר שהיה משועבד למלוה שבשטר וא"כ אין לו ללוי להוציא המעות מיד שמעון שמעות אלו לא נכנסו בכלל שעבודו של לוי שהמטלטלין דוקא היו בשעבודו ועכשיו שמכרום היתומים נשארו הם חייבין החוב ואין לו עם שמעון דין ודברים והיא כוונת המבי"ט ז"ל דיתומים שמכרו מטלטלי דמשתעבדי לב"ח שבשטר נתחייבו היתומים והרי הם כחוב ומש"ה לוקחי' הדמי' או חילופיהן או ממעותיהם של יתומים שהרי הם עליהם כחוב

והן אמת דבנדון שהביא המבי"ט ז"ל ג"כ מיירי שנתנו האפטרופוס מאותן המטלטלין שמכרו לאנשים שכתב להם אביהם מתנות בצוואת ש"מ ופסק להן דיחזרו המעות מקבלי המתנות לב"ח או לאשה בכתובתה עי"ש ולפי מה שכתבנו ביישוב לשון הרשב"א ז"ל כדי שלא יחלוק הי' לו לפסוק שתקח האלמנה מהאפוטרופו' שפרעו שמשעה שמכרו המטלטלין נשארו עליו כחוב ואין לו דין ודברים עם מקבלי המתנות כמ"ש הרשב"א ז"ל לעיל וגם בזה יש לומר דשאני מתנה מב"ח מאוחר כמ"ש שם המב"יט ז"ל משם הריקנט"י ז"ל כתב על מתנת בריא יש מי