שתי הלחם כד

המבי"ט ז"ל בפירוש דברי הרא"ש והרשב"א ז"ל שאמרו שזהו דוקא למלוה ע"פ וכיוצא אבל. למלוה בשטר מוציאין המעות מן היתומים וחילופיהן וכו' ולפי אלו הדברים נמצא שהדין הוא בהפך

והנה אחר העיון לפע"ד אין להביא ראיה משם לא להך גיסא ולא להך גיסא שלמה שרצה להוכיח הרב מוהרי"ט ז"ל דלא חל השעבוד אלא בהיותו בעין הדבר המשועבד ולא חילופיהן כבר כתבנו משם אביו המבי"ט שזהו דוקא במלוה ע"פ שטר משתעבדי הדמים והחילופין כנז"ל ולמה שרצינו להוכיח לפי דברי המבי"ט ז"ל דאמר דמשתעבדי הדמים והחילופין כשהוא מלוה בשטר וא"כ לפי זה בנדון האלמנות ודומיהן זכתה הראשונה כיון שהיו משועבדי' לה נשתעבדו החילופין ג"כ כנז' אין להוכיח דעד כאן לא קאמר המבי"ט ז"ל דחל השעבוד על חילופיהן והמעות וכו' אלא במאי דעסיק והיינו שאם היתומי' מכרו דבר המשועבד לב"ח דיש לו שטר באגב דמוציאין הדמים מיד היתומים או אם לקחו שום דבר והטעם דכשמכר דבר המשועבד נתחייב בהם כמו חוב ומלוה ע"פ אבל בנדון כזה דהיינו באחד שהיה לו מטלטלין כשלוה מאחר ואח"כ לוה מאחר ומכר אותם מטלטלין שהיו משועבדים לאחר ולקח בהם חפץ אחר מאן לימא לן דחל השעבוד על החילופין והרי הב"ח בעצמו מכר המטלטלין ונמצא נשאר הוא חייב כחוב ולא נאמר משום הכי דהאי חפץ שלקח קאי בדוכתיה דהחפץ הראשון אלא יחלוקו כיון שבידו למכור כשמכר אותו החפץ הראשון ונעשו דמים בידו נעשו שלו וכשקנו בהם חפץ אחר יחלוקו דהרי זה כקונה דבר חדש דיחלוקו הן אמת דהוא חייב לבעל חובו הראשון והוא אינו מכחיש בזה אבל לא יכריח זה לומר דיקח אותם החליפין הלוה הראשון

תדע דמוכרח לומר זה אפי' לדעת המבי"ט ז"ל ואין להוכיח ממ"ש בדין זה לדין שאנו דנין עליו שהרי הוא עצמו כתב בסי' ר"ל וז"ל ראובן לוה משמעון וקנה צמר ואח"כ לוה מלוי ועשה בגדים מהצמר ומשכן מהם ללוי על חובו המאוחר אח"כ בא שמעון בשטר המוקדם וכתוב בו דאנא עתיד למיקני ורוצה להוציא מיד לוי ולוי טוען שהבגדים שעשה ראובן אחר שלוה ממנו הרי הוא כאלו קנאם אח"כ והוי כלוה ולוה ואח"כ קנה דיחלוקו כיון שנכתב לשניהם דאנא עתיד למיקני

תשובה נראה שאין שמעון יכול בדין להוציא מלוי אלא שיווי הצמר שיש בבגדים. כי כל מה ששוים הבגדים ביותר מהצמר הוי כקנה שהרי נעשו כמעות שפרע לאומנים למלאכתם ובמעות ליכא שעבוד ואפילו שמכר הצמר והוציא מעות במלאכת הבגדים אין שעבוד על המעות אלא על מי שלקח הצמר כמו שהביא שם ואם כן כשעשאום בגדים הוי כקנה באותם המעות מה ששוה הבגד יותר משיווי הצמר ובח"המ סימן ק"ד ג"כ כתב שאם קדם המאוחר וגבה מוציאין מידו ואם מכרן קודם שהספיק הראשון להוציאם מידו אין המוקדם חוזר עליו אפילו אם המעות עדיין אלא חוזר על הלקוחות וא"כ ה"נ בנ"ד כשמכר הלוה ומטלטלין המשועבדים לא' והוא הצמר ובמעות עשה בגדי' מהצמר הנשאר ונתנם לב"ח המאוחר אין לראשון זכות כי אם בכדי הצמר עכ"ל והנה במה שכתב שם אח"כ שמשום תקנת השוק אפילו אם נתן הצמר בעצמו לב"ח המאוחר אין יכול להוצי' מידו ב"ח המוקדם משום תקנת השוק עי"ש דלא נקטינן בזה כוותיה ואנו אין לנו אלא דברי מרנא מוהריק"א ז"ל המסביר בר ודעת לכל דפסק בפי' בב"י דלא שייך תקנת השוק בב"ח המאוחר שתפס מטלטלי המשועבדים לא' וכן פסק בעל הלבושי' עי"ש: