שתי הלחם כג

ואל יפקפק המעיין בזה שהרי בסוף התשובה מפורש בשני מקומות וז"ל, שם עוד אני אומר דהא דכתבו המפרשים דמעות הבאים ממכירת קרקעות או המטלטלין אין מלוה גובה מהם כמו שכתבנו למעלה היינו במלוה ע"פ כמ"ש בפירוש אבל בשטר שכתוב מטלטלי אגב מקרקעי אם מכרו קרקעות ומטלטלין והמעות בידם גובה מהם ואפי' בשטר בלא אגב אם מכר מקרקעי גובים מהם וא"כ כתובת אשה זו שכתב בה אגב גובה ממעות אלו כדאמרן לעיל אם הם באים מכח מקרקעי ומטלטלין ובכי האי אמרינן בעלמא מה לי הן מה לי דמיהן וא"כ אפי' גבו המעות מקבלי המתנה יוציאם מידם דאתי מכח שעבוד.. ובנימוקי יוסף פרק יש יש נוחלין כתב ומיהו אם היורשים אחר שזכו או מקבלי המתנה אלו מכרו או נתנו במתנת בריא הפסידה ע"כ והיינו למזונות האשה כדמשמע התם אבל לב"ח או כתובה דכתיב בהו אגב אפי' הוציאם חייבים לשלם דכל דאתי מכח שעבוד חייב כיון שהדבר המשועבד אינו בעין. והרי מעות אלו שהוציאום אינם ניכרים בעין ביד מי הם דדוק' כשהקרקעו' והמטלטלין הם בעין הוא דאזיל מלוה בתרייהו אבל לא כשאינם בעין הגע עצמך שהיו פירות משועבדים לו ואכלן היורש מי לא משלמי להו הא משתרשי ליה וכן מטלטלין שנשתמש בהם עד שבלו וכלו חייב לשלם וכן מעות אלו שהוציאם הרי כהנה מהם ואפי' אינם ניכרים איפה הם חייבים לשלם עכ"ל

ועוד לו בסוף התשו' וז"ל טעם שני אפי' היתה מתנת בריא או מלוה ע"פ כיון שהחוב הקודם הוא בשטר ומטלטלי אגב מקרקעי מוציאין מיד היתומים המעות שמכרו בהם קרקע המשועבד דהא דכתבו הרא"ש והרשב"א ז"ל דאין מוציאין היינו למלוה ע"פ כמו שכתבתי למעלה וכיון שהמעות הבאים מכח דבר אחר המשועבד קרקע או מטלטלין מוציאין מידם הכי נמי אם הוציאום מידם וקנו מהם דבר אחר מוציאין מידו דהא משתרשי ליה ואפי' הפסידם חייב לשלם משאר נכסיו כי כשימכר הדבר המשועבד נתחייב בהם כמו תורת חוב עכ"ל

ולפי זה בטלה הראי' שרצה להביא מוהרי"ט ז"ל לומר דאין השעבוד אלא באותו דבר המשועבד דוקא ולא בדמיהם וחילופיהן ממ"ש הרא"ש בדין המזון ומלוה ע"פ עיין לעיל דבריו ועם זה רצה להוכיח דאם היה דבר משועבד ראשון לב"ח ואח"כ לוה מאחר ומכר אותו הדבר ולקח אחרת שכשיגבה יחלוקו מדין דלוה ולוה ואח"כ קנה דיחלוקו דהכי פסקו הרא"ש והרשב"א ז"ל דאין שעבוד למלוה ע"פ ולא למזון האשה אלא כשהמטלטלין בעין ולא בדמיהן והנה לפי דברי הגאון אביו המבי"ט ז"ל פרשה דהאי דוקא אמלוה ע"פ או אמזונות דוקא אבל כשאדם אחר יש לו מלוה בשטר שעבד לו נכסיו ואח"כ מכירים היתומים או החליפין מוציאין מן היתומים כיון שבא מכח דבר אחר המשועבד קרקע או מטלטלין עיין לעיל

ומינה יטס מקום לדון דהאלמנה האחת כיון שודאי כתב בכתובתה מטלטלין אגבן וכו' זכתה במה שמכרה בעלה מנדונייתה ולקח חפץ אחר אפי' כשמכר היה נשוי באשתו האחרת כיון שהחפץ זה בא מכח דבר אחר המשועבד לראשונה הרי הוא כאלו איתיה בעיני' נמצא לפי זה שהוא מחלוקת שני הגאונים אב ובנו ז"ל ומסתברא כדעת וסברת הגאון אביו ז"ל דמ"ש הרא"ש והרשב"א ז"ל היינו דוקא במלוה ע"פ וכיוצא והכי דייקי לישנייהו ז"ל עי"ש אבל במלוה בשטר לא וזה הוא לפי דעת מוהרי"ט ז"ל שלפי דעתו היה רוצה להביא ראיה משם דלא חל השעבוד אלא בדב' המשועבד בהיותו בעיניה אבל בחילופא לא והוכיח מדין היתומים שמכרו וכו' כדכתיבנא ואנו לפי מ"ש משם הגאון אביו