שתי הלחם כא

שבועתו ע"כ וכתב מרנא בשולחנו אשר לפני ה' בסי' הנז' אחר שהביא דברי הרא"ש ז"ל כתב ונראה לי שב"ד יכופו ללוי ליתן החצי לראובן עכ"ד וכתב על זה מוהרי"ט ז"ל שם ודברי תימא הם דלא מטעם חיוב שבועתו נגעו בה אלא מדינא שכן כתב שאין דין קדימה בדבר שלא ב"ל ועוד דיהיב טעמא שאם לא שנשבע היו חולקין כלו' ואם איתא דחל שעבודיה מהשתא ואינו יכול לחזור בו אמאי חולקין קמא קדים והא דקאמר דכיון שנשבע צריך לקיים שבועתו לומר דשבועה שיתן ללוי אינה חזרה להדיא מ"מ כיון שיודע שצריך לקיים שבועתו אין לך חזרה גדולה מזו ואין צריך כפיה ללוי דמן הדין זכה עכ"ל

ואחר נשיקת עפרות כפות רגליו תמהני הפלא ופלא בדבריו שדברי רבינו מוהריק"א ז"ל נאין ויפין וראוים למי שאמרן שמה שכתב הרא"ש ז"ל שהוא מדינא להיות שאין דין קדימה לדבר שלא ב"ל היינו כדי שלא נאמר שכל מה שירויח שיקחהו ראובן ששטרו מוקדם ושעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי וא"כ היה ראוי שכל מה שירויח יקחהו ראובן ולזה אמר דאין דין קדימה בדבר שלא ב"ל ושניהם שוים וא"כ אם לא היתה השבועה שנשבע ללוי היו חולקין אלא שהשבועה שנשבע ללוי שכל מה שירויח יותר על ההוצאה יתנהו לו כיון שכן חייב לקיי' שבועתו ולתת הכל ביד לוי כדי לקיים שבועתו ועל המחצי זה זה שהכניס לוי מכח השבוע' שהשביע ללוה מה שלא השביעו ראובן על זה כתב רבינו מוהריק"א ז"ל שנראה לו שיכופו ב"ד ללוי לתת לו המחצית כיון דשיעבוד שניהם שוה אלא שלהיותו נעדר ההשכלה ראובן שלא השביעו הוא ראוי שיקחהו לוי כיון שהשביעו וכיון שכן ראוי הוא לכופו שיתן המחצית לראובן שאולי לא ידע ראובן שהיה לו ללוה מלוה אחר ולכן לא חש להשביעו גם עלה בדעתו שאפי' שיהיה לו מלוה אחר שלא ישביעוהו שודאי כל מה שירויח יקחהו המלוים ולא עלה בדעתו שישביעוהו המלוה משום הכי כתב רבינו מוהריק"א ז"ל בדרך סברא שראוי שיכופו את לוי לתת המחצית וסברא נכונה היא והביאה בעל הלבוש ודברי מוהרי"ט ז"ל צריך לי עיון גם מה שפירש ז"ל בדברי הרא"ש ועוד דיהיב טעמא שאם לא נשבע היו חולקין כלומר ואם איתא וכו' הוא פירוש דחוק וההבנה פשוטה לא ידעתי מי הכריחו לזה והדברי' פשוטי' ונכרים כמו שפירשתים דוק עליהם

נקוט מהא דכתב הרא"ש ש ז"ל דאין דין קדימה בדבר שלא ב"ל והוא ראי' למה שכתבנו לעיל משם מוהרי"ט ז"ל ואפשר שגם הרב ז"ל כיון להביא ענין זה לראיה הגם שכנראה שלא הביא זה אלא לראיה אם נאמר דיכול לחזור כל שעדיין לא קנה יכול לחזור בו משעבודו דכתב ליה דאקני עי"ש והאמת אתו שלא הביא מזה ראיה גמורה דהיינו בשלמא בדבר שלא בא לעולם כגון מה שירויח וכיוצא ודאי דבזה אמרינן דאין בו דין קדימה כיון שהוא דבר תלוי אבל בנדון שהביא הרב ובנדון שאני דן עליו שחפצי צאן ברזל הם בעין אימא דישתעבד כל מה שיקנה ויתפסו את דמיהם או חילופיהם וחילופי חילופיהם ולזה לא הביא מכאן ראיה מ"מ דעת הרב הוא שאפי' שמטלטלין או קרקע זה הוא בעין לא משעבדי אלא הם בעצמן בהיותם בעין ולא דמיהם ולא חילופיהם וכמו שהביא בפירוש וז"ל וא"ת כל שחל שעבוד על הנכסים שהם עתה בעולם ממילא חל שעבודו על דמיהם או חילופיהם וח"ח שהם דמי שעבודו ואפילו לא כתיב ביה דאקני ולא אצטריך למכתב ביה דאקני אלא לענין הנכסים שנפלו לו ממקום אחר אבל כל שבא מחמת הנכסים ממילא חל שעבודו עליהם כשם שחל על הנמצאים עתה בעולם אין לך לומר כן דאפי' היה מוכר לגמרי מקרקעי ומטלטלי שלו קנין גמור ומכרן לא היה חל שעבוד על דמיהם כלל ואפילו גזל ומכר נכסי אחרים