שתי הלחם יח

דאין כאן היזק כלל אלא פרע בחובו שהיה חייב באמת ודוק

שאלה ה טיפס שתי שאלות אשר שאל אלני הארז בלבנון ה"ה הרב הגאון המאור הגדול אב"ד ור"מ דעיר ואם בישראל ק"ק מנטיבה ש"ן כמוהו"ר יהודה בריאל נר"ו בכ"ג שבט שנת ע"ת רצון לש"ק לאזוב אשר כמוני וזה לשוני

ואגב כי חביבים עלי דבריו אשאלה מה דעתו בדב' שיש בו חולק בישיבתינו והוא ששנים ירדו לדין על כל דין ודברים לפני מבוררים ושאלו את פי התובע אם יש לו עדיין תביעות ואמר הן ותבע וכן עשו שני פעמים ובפעם ג' אמר אין לי עוד שום תביעה עליו הוציאו לאור פסק דינם אחרי כן בא ואמ' ששכח מלטעון תביעה אחרת שיש לו עליו וכל בני ישיבתנו נמנו וגמרו ואני הצעיר עמהם דהיינו הדין פשוט במשנה. והחולק אומר שהמשנה מדברת בראיות על הנדון שעליו דנין ולא על תביעות חדשות והראינו לו מ"ש בעל מאירת עינים בסי' כ' שגם התביעות בכלל אע"פי שתשו' הרא"ש שהביא אינה מובנת היטב מ"מ דעתו כך והסברא נותנת שאין לחלק בין ראיה לתביעה בין אי אתינא עלה מדין מחילה בין מדין זיון והחולק לא נחה דעתו מזה גם בזה יבא נא דברו ויהיה לנו למנוחה להשקיט החולק מדעתו או להנחותינו בדרך נלך כי יבא דברו וכבדנוהו

זאת ועוד יחוה לנו דעתו הנשגבה על האי עובדא דיתרמי לידן והוא שזה שנים פסקנו בישבתינו במעשה שהי' דלוה ולוה ואח"כ קנה דיחלוקו כפי הדין ועתה בלמדנו ההלכה ב' מי שמת עלה בלבי ספק שטעינו בהוראה וצריך לסתור הדין דשמא ואח"כ קנה פירושו במציאה או במתנ' או בירושה ולא שקנה במעותיו כנדון שעליו דננו שכיון שאלו המעות אילו באו שני המלוים לגבות בשטרותיהם שהיה כתוב בם מטלטלי אגב מקרקעי ודאקנאי ואקנה היינו נותנים המעות לראשון מה לי המעות מה לי היוצא מהם מה לי הם מה לי דמיהם והיום הזה נולד הספק ועדיין לא עייננו עליו גם בזו יהי בא חסדו להאיר את עינינו בסברתו הנכונה והיתה לה עדנה ימחול לי מעכ"ת אם הטרחתיו ברוב דברים כי מוכרח הייתי להאריך למען אודיע אמתות המאורע ושלום למר ולתורתו ולמסתופפי בצל קורת חכמתו ותבונתו עד אין קץ כחשקו וחשק הנאמן באהבתו

והיתה תשובתי לה"ה הנז"ל

ידעתי אמונה כי אין מעלתו צריך לזולתו ומה ומה גם לאיש כמוני כי מה ידעתי ולא אתו הוא וכל רז לא אניס ליה אמנם מאחר דכתיב בהו בצדיקייא ותגזר אומר ויקם לך אמרתי מילין אשיבהו ואדוני יבחר

ראשונה אדוני שאל במעשה שהי' משנים שירדו וקבלו עליהם מבוררים על כל דין ודברים ( שהיה ביניהם) וכאשר שאלו את פי התובע בפעם הג' אם היה לו עוד תביעות ענה אותם לאמור אין לי עוד שום תביעה עליו ובכן הוציאו לאור משפטם ודינם של הבעלי דינים והלכו לביתם לשלום) ואחר כך בא התובע ואמר ששכח מלטעון תביעה אחרת שיש לו עליו

אשר לזאת נמנו וגמרו שלמים וכן רבים רבני הישיבה ה"י ומלכם בראשם הוא מר ניהו שיחיה לדמות נדון זה לדינא דגמרא שנשנה במשנה תחלה) בהאי גוונא גם אני יחיד ועני מתאבק בעפר רגליהם הולך