שתי הלחם יז

פרעון דידיה והטעם שכיון שהוא ספק בדעת האשה התם מקודשת והכא זכה לעצמו ודוק

א"נ בקדושין כיון שהמעו' נשארו לה להאשה לעצמה בין שיהיו לשם קדושין בין שיהיו לשם פרעון להכי אמרינן דכשלא הזכיר פרעון דקבלתם לשם מ"ש לשם קדושין והויא מקודשת אך בב"ח א שאם יזכה בעד חבירו כמ"ש המלוה הוא בלא דבר וכל אשר אי ספק אתי ספק לא אתי אמרינן שיחק בו ולא קבלם אלא לעצמו. כי האדם ירצה להחיות לקרן שלא יפסיד מקרנו ולעצמו קבלם וכוונת הרשב"א ז"ל להביא ראיה מהגמרא במה שאמר' באופנים הקודמים דמצינו דשתיקה לאו כהודאה דמיא כשהזכיר פרעון בתחלה אמנם בב"ח אפילו שלא הזכיר לשם חובו אלא בעד חבירו דודאי זכי לנפשיה דחייו קודמין ושתיקתו לאו כהודאה דמיא. ובאשה דוקא הוא דאמרינן הואיל ולא מפקינן מינה שהמעות בין כך ובין כך נשארין בידה. להכי מצריכינן כדי שתהיה מקודשת שלא יזכיר פרעון אך בב"ח שנשאר בלא כלום אם יזכה בעד חבירו ויצטרך ללכת אחר חובו אמרינן אפילו שלא הזכיר הלוה אלא לחבירו זכה לעצמו ואין שתיקתו כהודאה וכו' ודוק כי דינים כיוצא לאלו יש במציאה שהוא דבר חדש להרויח שאכתוב עליה בעהי"ת ובזה די כעת למעיין שהוא יבחר איזה דרך הוא הקדוש והקריב אליו והי"ת יקרבינו לעבודתו אנס"ו

שאלה ד

על מה שהביא רבינו הב"י ז"ל בחה"מ סימן ש"פ תשובת הרשב"א א ז"ל דכתב ז"ל. שאם שמעון החזיר השטר לגוי שהוא פטור לפי שאין כאן דינא דגרמי שאין ראובן זה מתחייב מיד בחזרת השטר לגוי וכל שאינו ניזוק מיד אינו קרוי דינא דגרמי אלא גרמא בניזקין וכו' עי"ש הקשה מוהר"ש הלוי ז"ל בח"מ שלו סי' לג דס"ה ע"ב דאם מטעם שאינו נזוק מיד בחזרת השטר לגוי לא מקרי דינא דגרמי א"כ למה בשורף שטרותיו של חבירו מודה הרשב"א ז"ל לר"י ז"ל דהוי דינא דגרמי וחייב והניחה ה"ה הנזכר ז"ל בצ"ע וזכרוני דבתשובת מוהרש"ך ומוהר"א א ששון וגם בתשובה א' לה"ה מ"ה אבי אמא ז"ל חילקו בזה אבל באמת אינם נמצאים אתי כעת עתה. לכן אכתוב מה שחלקתי עתה ואם המצא ימצא על שמם יקרא והחילוק לפע"ד ד הוא זה כי בדין השותף כיון שהלוה הוא מוחזק וזה בא להוציא מבלי שטר נמצא דמההיא שעתא מקלי קלייא וביד הלוה לכפור ולהחזיק במה שבידו והיינו בשב ואל תעשה אבל במחזיר שטר פרוע לגוי שהגוי הוא המלוה ובא להוציא הדבר קשה להוציא מיד המוחזק אפילו בשטר מקויים ולהכי אפשר שהגוי לא יעשה עולה כזו לשוב ולתבוע וא"כ אינו דינא דגרמי אלא גרמא בנזיקין והא לך שבדין הילך לא מהני השטר

ועל דרך זה יהיה משלי או משל רבותי הנז' ז"ל תרצתי מ"ש ה"ה בעל כה"ג בסימן ל"ח סק"ח לסברת ר"ח דס"ל דעדים שאמרו שקר העדנו דפטורין מלשלם. דלמה לא יתחייבו בדינא דגרמי עי"ש ועם מ"ש ניחא דכיון שאלו מעידין בדבר שהמלוה צריך להוציא מיד המוחזק אפשר שלא יעשה עולה להוציא המלוה מהלוה בדבר שקר ואפילו שנאמר דכבר נעשה מעשה ע"י העדות הוא ופרע הלוה למלוה ואח"כ אמרו העדים שקר העדנו כיון דבשעה שהעידו לא היה ברור ההיזק שהמלוה יוציא ויעשה מעשה ע"י עידי שקר ואפילו שאח"כ נעשה לו בריר הזיקא ודינו דינא דגרמי אלא גרמא בנזיקין ופטור ועוד אפשר שכיון שהמלוה אפשר שהוא אמתית אעפ"י שבענין העדות העידו שקר שלא היתה המלוה בפניה ולא הודה בפניהם עכ"ז אפשר להיות אמת ולהכי לא מחייבינן לעדים כיון דלא בריר לן הזיקא שאפשר