שתי הלחם יד

דבריו אשמועינן דאפי' בעדי' לא יטול מהמזיק ובסוף אשמועינן דאפילו דליכא אי תפס למ"מ מי וטעם הדבר דאיהו ז"ל מפרש מה שנסתפקו בגמרא הוא מן הקצה אל הקצה דאי עבידי וכו' וכיון שכן אפי' בעדים לא יטול דאיהו פשע בעצמו וכאלו בידיו הוא אבדו והואיל וסלקא בחזקו אלו השני צדדין להכי בחלוקה שישבע ויטול דספק דאפי' בעדים לא יטול בשבועתו. כיון שנשאר צד זה ג"כ בספק א"כ לכתחלה לא מחייבינן ליה אבל לגבי דין דאם תפס פסק דלמ"מ אפי' דליכא עדים כיון דגם צד זה אי עבדי אינשי דמנחי וכו' והיו רוצים בגמרא לומר דיטול לכתחלה וסלקא בתיקו הרי הוא כשאר תיקו דאי תפס למ"מ ודוק ומ"ש בגמרא ואמרו מתני' והלא מתניתין היא ר' יהודה ס"ל לרבינו ז"ל דבמתניתן בכל מילי איירי אפי' שלא בעדים וכמ"ש הרמב"ן בס' המלחמות עי"ש ודוק

שאלה ג' לקיים דברי חכמים ומצותן ולברר דברי הראשונים כהלכתן

ראיתי אחרי רואי הקושיות העצומות שהקשה הרב בעל תורת אמת ז"ל בסי' ק"ו על לשון בעל התרומות שהביא הטור ז"ל ואחר שאלת המחילה הראויה אמר יאמר העבד משה לכל יודעי דת ודין דהבנת דברי בעל התרומות ז"ל אינם כאשר הבינו בהם כל הרבנים המובהקים המקשים עליו כמו שרשם הרב המאסף הגדול בעל כנסת הגדולה ז"ל שם בסי' קכ"ה סעיף ט"ו בהגהת הטור האמת שספר הרב בעל גדולי תרומה ז"ל שהוא פקידו נאמן ביתו של בעל התרומות לא הזכירו ולא ידעתי מה אידון ביה אם מטעם שעדיין כשהתחיל להאיר ספר בכה"ג לא נתפשט הרבה ספר הג"ת אע"פ שהביאו בהרבה מקומות באיזה מקומות שכח כיון שלא היה בידו בתחלת מלאכתו ואולי במה שאכתוב אכוין לדעתו של הרב ז"ל

ומה שאומר לי לבי שכוונת בעה"ת לומר שכבר שלל שאינו יכול לטעון שום טענה לעכב הממון בעד תביעות שיש לו על המלוה ועתה בא לומר ולחדש שגם אם ירצה לטעון שחייב לו הלוה המשלח ולעכבם בשביל חובו כמו שהזכיר הרשב"א א ז"ל בתשובה הביאה שם רבינו הב"י ז"ל לזה אמר שאין לו שום מגו כנגד המשלח לטעון כנגדו ולעכבם בטענה החזרתים לך שכיון שאמר לו הולך כזכי הרי זכה בשביל המלוה וכאלו קבלם המלוה ממש בידו ועתה אין שום טענה מועלת לו הגם שיש סברא לומר דכיון דאית ליה מגו דהחזרתים לך יכול לתופסם בחובו ויחזור המלוה על הלוה כמו שהיא סברת הרבה מהאחרונים שהביא ובשם הרב בעל כה"ג שם בהגהת הב"י סי"ב אבל לדעתי דעת הדיוט מכריע כסברת ה"ה המפורסם מוהרדב"ז ז"ל שהביא שם שלא יוכל לעכבם בחובו ואפשר שאפי' שקבלם בשתיקה ונמצא חולק בעה"ת על תשובת הרשב"א ז"ל שהביא שם רבינו הב"י א"נ מיירי שא"ל השליח שכשאומר לו המשלח הולך מנה זה לפלוני שאני חייב לו אמר לו הן או הנני מוליכם לו וכיוצא שכיון שאז זכה בעד המלוה לא יוכל עוד לטעון על המשלח ולתופסו בעד חובו שכבר זכה בעד המלוה וידו כידו והרשב"א ז"ל לא אמר שיכול לעכבם אלא כשקבלם בשתיקה עי"ש וכמ"ש מהרשד"ם ז"ל ומוהרי"א ז"ל שהביאם ה"ה בכה"ג עי"ש ובזה אפי' הרמ"ה ז"ל שהביא שם הטור ז"ל שחולק על בעל התרומו' ז"ל בזה יודה כמ"ש הרב בכה"ג שכן כתב מוהרדב"ז ז"ל וזה נ"ל פשוט בדברי בעה"ת