שתי הלחם קיד

כתובתה ושאחר מותה יהיה הוא האדון לעייולי ולאפוקי בהו מחמת כי פקע מינייהו שעבודא דכתובה. נמצא דלאו מכח השטר הוא מה שבא לגבות אחר מיתת אביו או אשתו לכדי שנאמר כיון שאין גוף השטר ממון אין זה אלא ראוי וכיון שהמעות לולי התנאי שהתנת עליהם מוחזקים הן בידו של של בעל ולסיבה שהאשה הכניסה אותם לבעלה כפי נימוס הבאנקו"ס הנז' הרויחה שלא הוצרכה לנכות העשרה לק' באמור א"כ התנאי לא פקע מנייהו שם מוחזק ויטול הבעל בהם ירושתו הכל כפי המנהג והתנאי והבן הבכור פי שנים במקום שנהגו והארכתי בראיות אמנם זהו התמצית והמורם לענין הדין לפי דעתי בהוראות החכם החולק יזכר לטובה וסוף דבר על על מה שנוגע למעשה שבא לפני אדוני ככחי אז כחי עתה כפלים לתושיה ובפרט מן הפרט מאחר ששאלתי את פי אוהבי ואלופי הגאון מוהר"ר צבי נר"ו יחד באהבה של תורה הסכמנו שהנכון בלי פקפוק ועירעור הוא שיודה המקנה שהסך הידוע וכתוב על שמו בציק"א הוא של פלוני הזוכה והזוכה יחייב עצמו בכל תיקוני סופר ובשבועה חמורה שכל ימי חייו לא יגע בקרן ולא ברווחים אלא המקנה יאכל הפירות בחייו והיינו אורייתא דאיסור גייורא בפ' מי שמת דף קמ"ט דבבריא קניא ובש"מ אם עמד אינו חוזר וכתבו התוספות בפרק חזקת הבתים דף מ"ד דאף דידעינן בודאי שהיה איסור משקר קנה זהו דרך אחד ועוד לנו דרך שני דאם רוצה המקנה להתחייב בש"ח לקונה על מנת שלא יתפרע ממנה אלא שעה אחת קודם מיתתו של המקנה ושפרעון זה יהיה דוקא ממקום הציק"א ולא ממקום אחר הרשות בידו ודבריו קיימין בלי פקפוק ובכל זאת לביה דמר ידע טובא דאזלינן בתר מנהגא דתגרי ודינא דמלטתא דדייני להו הכי בתר מנהג התגרים וכמעט כל הדברים הללו יכולים אנו גם כן לזווגם במעמד שלשתן שהובא בקיצור מר"ן מוהריק"א ז"ל סימן קכ"ו סכ"ו ו דבאופן התקשרות הדברים יעלו על הדין ועל האמת אף אם יעשה על יד הערכאי הגוי והיה זה שלום

בעהי"ת שלום לך אחיב קורא לשמו ולשמח לשם גירופין גמורים

אמר המני"ח ז"ל אודך בכל לבי שלא מצאת השגה אחרת בספרי ספר אלה המצות רק קושיא זו במנין המצו' שמניתי בפרשת קדושים נ"א מצות י"ג עשין ול"ח לאוין ורבינו בעל הטורים על פסוק כ"ד מקפיטול כ' כתב זה לשונו הבדלתי אתכם שבעים מצות בפרשת קדושים כנגד שבעים אומות שהבדלתי אתכם מהם ולפי דבריך קלקול חשבון שונה אני במספר במנין שאינו נראה

אמנם ראיתי אחרי רואי דאם קרית ברבינו בעל הטורים לא שנית במדרש דמכילתין דשם נאמר בשם רשב"י דג"פ הכתיב לנו משה רבינו בתורה וכל אחת ואחת מהן יש בהם מששים ששי' מצות ואלו זהן פ' פסחים ופ' נזיקין ופ' קדושים וכו' עי"ש דאם שנית היה לך להקשות כנגדי דחלילה אינו סותר דברי רשב"י י ואזי הייתי אני מקשה כנגדך מאי אולמי דהאי מהאי ואם ששים לא יש במספר מכ"ש שבעים. ואם קרית ושנית לא שלשת בהרב ביפ"ת ז"ל דכתב ז"ל מששים ששים לא יכולתי להולמו דבפ' פסחים לא מצינו רק עשרים מצות ובפ' משפטים אפי' שנמנה עד סוף כל הסדר ליכא אלא נ"ג ובפ' קדושים ג"כ ליכא עד סוף הסידרא אלא כ"א וצ"ע עד כאן דבריו ז"ל והובאו בדפוס המדרש שנדפס בפ"פ דאדר שנת תנ"ב עי"ש דנכתבו סתם והם מהרב ביפ"ת ז"ל א"כ מה תזעק אלי בענין