שתי הלחם קיב

כנישתא אחריתי תחזור ותעשה להכי איכא בל תוסיף דהרי באותה שעה שאתה מוסיף לברך ברכה חמשית דיוסף ה' עליכם יכול היית לחזור ולברך בכנישתא אחריתי ברכת כהנים להכי איכא איסור בל תוסיף ולפיכך רש"י ז"ל הביא בהאי קרא דראה מלתא דברכת כהנים הואיל ובהאי קרא מפרש מה טעם אית בה בל תוסיף באומרו את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם תשמרו לעשות דהיינו שאתה מצווה שתחזור ותעשה מצוה לברך את ישראל ולקבל אתה ברכת ואני אברכם

אי נמי אפשר לומר בההיא פלוגתא דאיכא במתניתן במתן ארבע שנתערבה במתנה אחת שר"א אומ' ינתנו מתנה ד'משום בל תגרע וח"י אומר ינתנו מתנה א' דעבר על בל תוסיף והקשו ר"ב התוספות בערובין ד"ק דכיון דקי"ל דליתי עשה ולדחי לא תעשה דבל תוסיף ותירצו דהכא ע"י פשיעה הוא והיה יכול להתקיים בלא דחיית דלאו עי"ש א"כ את זה נראה לומר שכיון הפסוק דפ' ראה גם ראה דאת כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם תשמרו לעשות לו משמרת קודם שיבא המעשה דהיינו לשמור הדם שלא יתערב והיינו תשמרו לעשות ולזה אני אומר לך דכשיבוא מעשה לידך שלא נשמרת ונתערבו מתן ארבע במתנה א' לא תוסיף להזות ד' מאחר שכבר מעיקרא אני הזהרתיך דתשמרו לעשות ולא אמרו אתי עשה ודחי ל"ת אלא כשלא בא הדבר ע"י פשיעה

ועם תירוץ זה דר"ב התוספות ז"ל היינו יכולין לתרץ ההיא דאמרו גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה עיין עליו דהעולם מקשים מאי רבותיה דהרי כל התורה כולה הכי נמי דאתי עשה ודחי לא תעשה אמנם במ"ש פ"ב התוספו' ז"ל הנהירו לן עיינין דכיון שהחטא בא ע"י פשיעה ראוי היה דלא ליתי עשה ולדחי' ל"ת ועכ"ז להיות כח התשובה גדול ומעולה אמרינן דדחי ל"ת

אך אעיקרא דמלתא דר"ב התוס' ז"ל קשיא לי טובא בסוגיית כתובו' באונס ממזרת או נתינה שאינו מקיימה הקשו בגמרא דליתי עשה דלו תהיה לאשה ולדחי לאו דממזרת או נתינה ומאי קושיא הרי לפי דר"ב התוספות ז"ל כיון דאתי מכח פשיעתו וחטאו דהרי אנס אותה לא אמרינן ביה דאתי עשה ודחי ל"ת וצל"ע

ואפשר לתרץ בדוחק דשאני גבי אונס דאי אפשר לקיים אשה זו אם לא מחמת העשה אבל התם הדמים היו יכולין להנתן זו בפני עצמה וזו בפני עצמה אבל באשה זו הממזרת והנתינה אי אפשר שיקח אותה אם לא יבא עליה באונס ואז חייל עליה העשה דלו תהיה לאשה אמנם רואה אני שהוא דוחק

אמנם לעיקר קושית ר"ב התוס' ז"ל לע"ד אינה קושיא דלעולם לא אמרינן אתי עשה ודחי ל"ת אלא בדבר עצמו שחוטא הוא מקיים עשה שבו כגון מילה בצרעת או סדין בציצית או אשת אח אמנם הכא העשה הוא בדם השלמי' שניתנים מתן ד'ואינו חושש שעובר בל תוסיף לגבי דם העולה שאינה אלא במתן א'. נמצא שהן שני גופין מוחלקין והעשה באחת והל"ת דבל תוסיף הוא בדם אחר ולכן לא אמרינן ביה אתי עשה ודחי ל"ת ודחיל"ת ודיין לבא מן הדין להיות כנדון דמילה בצרעת וסדין בציצית אבל הכא הם גופין מוחלקין ודוק

ועם זה מתורץ הפסוק את כל הדב' אשר אנכי מצוה אתכם אותו ביחוד תשמרו לעשות ובזה אני אומר לא תוסיף אך כשנתערבה נמצא שלקיים אחת אתה עובר על אחרת