שתי הלחם קיא

נשנה בפ' ראה כדכתיב את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרו לעשות לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו דחובה עלינו לדעת למה טעם הוכפלה האזהרה במלות שונות גם מה טעם בפ' ראה כתב תשמרו לעשות והיל"ל תשמרו ותעשו מלבד שהוא כפול גם להבין מה טעם רש"י ז"ל בואתחנן הזכיר תפילין לולב וציצית ובפ' ראה הזכיר תפילין ולולב ובמקום ציצית כתב ארבע ברכות לברכת כהנים

וזכרתי כי הגאון בעל גור אריה פי' דברכת כהני' מפיק לה מכח כפל הפסוק ואם לא היה הכפל היינו אומרים דאין בברכות לאו דלא תוסיף ולהכי אייתי ליה רש"י ז"ל בפסוק דפ' ראה אך צ"ע דבספרי מפיק לה מתיבת הדבר דאפילו בדבר שהם דברים ולא מעשה שייך ביה בל תוסיף ותיבת הדבר נכתבה בפסוק דפ' ואתחנן

אמנם מה שפירש הגאון הנז' דדרכו שרש"י ז"ל והחכמים דמיון לדבריהם שלשה דברים.. להכי בפ' ואתחנן הביא כגון תפילין לולב וציצית ובפ' ראה כיון שרוצה לחדש ברכת כהנים הביא תפילין ולולב והביא ברכת כהנים במקום ציצית כי די בשלשה לדמיון וראי' וזה נכון ופשוט

אך ענין השינוי דבפ' ואתחנן לא הביא הך דברכת כהנים ובפ' ראה הביאה צריך לדעת מה טעם בפרט כי עדיין לחלוחית הדיו קיימת א"כ היה די במ"ש פרשתים בפ' ואתחנן כדרכו

והנה אחר העיון אחר שראיתי דהנה בתלמודא ס"ל דלמ"ד דלולב א"צ אגד לית ביה בל תוסיף כי האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי והקשו מסיפא דברייתא דקתני אם סיים ברכותיו לא יאמר הואיל ופתחתי לברך אוסיף ברכה אחד משלי כגון יוסף ה' עליכם ת"ל לא תוסף והא ברכות כלא אגידי ואסור. שאני התם דזימניה הוא כיון דאלו מתרמי צבורא אחרינא הדר בריך להו זמניה הוא יע"ש שאני מביא הדברים בקיצור להודיע שכוונתם לומר שבעת שמסיים ברכת כהנים חייל עליה חובה פעם שנית אם ירצה לילך לבי כנישתא אחרינא וכיון שכן זימניה הוא משא"כ גבי לולב דכיון דנפיק בפעם א' מחובתיה לא שייך ביה תוספת חיוב אפילו שהוא בזימניה וזה מבואר ודברי הגאון הרא"ם ז"ל בפ' ואתחנן שגבו ממני דס"ל דגבי לולב נמי הואיל והוא זמני' אית ביה בל תוסיף ועמו הסליחה דדוקא בברכה כיון דאלו מתרמי כנישתא חוזר ומברך הברכת כהנים בברכה אקב"ו כאלו עדיין לא קיימה זהו בזימניה. ולהכי אפילו שסיים שייך ביה לומר בל תוסיף אע"ג דלא אגידי אבל בלולב כיון דקי"ל דא"צ אגד האי לחודיה קאי ולית ביה בל תוסיף לפי סברת הגמרא אך תנא דספרי ס"ל דבין בלולב ובין בציצית אית ביה בל תוסיף דהנה הוא תנא ופליג על תלמודא דידן דאמרו דהאי לחודיה קאי וכו' והיינו יכולין לפרש כוונת הרא"ם ז"ל כמו שפירשנו אך הוא דוחק לפי דאיהו סבר דכ"ע מודו בזה דכיון שהוא זמניה ולדעת סברת הגמרא אינה כך אלא דוקא בברכת כהנים וצ"ע לפי דוחק השעה שאני בה דאין דעתי צלולה ליישב דבריו ז"ל באשר מאריה דתלמודא הוה זכותו יגן עלינו

אמנם לביאור רש"י ז"ל נראה דהפסוק דבפרש' ראה מלמדנו להועיל מ"ש בגמרא במסכת ר"ה פ' ראוהו ב"ד דף כ"ח מ"ש בברכת כהנים אית ביה בל תוסיף ונימא האי ברכה לחודא קאי והאי לחודא קאי להכי קאמר את כל הדבר שהוא ברכת כהנים שהוא בדיבור אני מצוה אתכם שתשמרו בהווה ותכף לעשות דהיינו שתהיו יכולים לעשות אותה כמה פעמים ביום א"כ להכי מצוה אותך שלא תוסף עליו דכיון דאתה רשאי ואי מתרמי לך