שתי הלחם קח

ספיקא ספק אם זה הוא נקב מתחלת ברייתו ואת"ל שבודאי נקב הוא דלמא הגולגולת לבד ניקבה ולא ניקב קש"מ וקרוב לזה כתב מרנא מוהריק"א ז"ל בסי' ל"א וקבלתי גם כן דגדולי הדורות שלפנינו לא רצו להחמיר מטעם זה ואמרו דלא מוכחא מילתא דאמר נתהפכה התולעת וכן נראה דתלינן לקולא דהוי ס"ס שמא נתהפך ולא הגיע לעולם עד המוח ואת"ל הגיע עד המוח לא ניקב הקרום והן אמת שזה ענין של ס"ס אי אמרינן הכי ואפי' בדרבנן איכא כמה דוכתי דלא אמרינן ליה ומלתא דפשיטא היא דאין לנו לחזור אחר החומרא ולעשות חיפוש מחיפוש אפי' במלתא שע"י חקירה יתברר ויתלבן הדבר והטעם שיש לנו להעמיד כל דבר ודבר בחזקתה דבהמ' בחייה בחזקת היתר עומדת אף אנו נומר זאת החזקה אפי' בכי האי גוונא שנוכל להוציאה לאורה אין לנו לחזור על על זה וראיה לדבר ממ"ש מרנא מוהריק"א ז"ל בא"ח סי' תל וכתב הר"ן ז"ל דאם אי למשכיר קמן לא נפק' לן מידי כל היכא דאית' קמן שיילינן ליה ולא סמכינן החזקה מאי שנא מבהמה דאיתא קמן ואפ"ה לא בדקינן בכולהו טרפיות משנולדה אבל בית כל השנה בחזקת שאינו בדוק הוא עכ"ל ולא ידעתי מה תשובה היא זו אם החזק' היא מבטן ומהריון אם משעת הלידה אם היא ביום י"ד כיון שסוף סוף היא בחזקת בדוקה ונראה דעיקר הטעם שאנו סומכין בו להתיר אפי' היכא דאפשר למיק' עלה דמילתא וכדכתיבנא לעיל ושורש הענין כתבו הרא"ש פ"ק דחולין אלא ודאי הלכה למשה מסיני הוא דסמכינן ארובא אפילו היכא דאפשר אי נמי מאחרי רבים להטות קיימא לן בין רובא דאיתא קמן בין רובא דליתא קמן. דמהאי טעמא סמכינן ולא בדקינן השבעים טרפות והגם שנומר שאין זה נקרא הרוב אלא עיקר ההיתר הוא משום החזקה דחזקה לא דמיא לרוב כדי שנומר גם בחזקה דאע"ג דאפשר למיקם עלה דמילתא לא מצרכינן לברורי דההיא די"ח טריפו' דהתם הוא ההיתר משו' רוב ולא משום החזקה א"כ מאחר דמה שאבו מצריכין לברורי מלתא היינו משום דאזלינן בתר רובא הנה רוב הבתים של העולם אינם בדוקים ולכן כל היכא דאפשר למיקם עלה דמילת' לא סמכינן אחזקה

כל זה כתבתי ונתארכתי נגד מנהגי: להיות דבר של איסור להוציא מלבן של המחמירין כדעת הרב גיסי בעל הפרי חדש שאין לו יסוד להחמיר בזה וכיוצא בו להקל דבאמת עם היות שהוא רב ועצום בקי ומומחה לרבים וחריף אגב חורפיה באיזה דברי' מחיבורו לא דק והחמיר במקום שהיה לו להקל והיקל במקום שהיה לו להחמיר ותפס דעת היחיד כענין חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו שהקל בו נגד מנהגן של ישראל וקבלתם שקבלו באיסור להיותו דבר שבמנין ככתוב אצלי ומבואר היטב בספר הזכרונות עי"ש עוד תראה בענין דין חסרה המרה שכתב בפשיטות להכשיר. בנמצאו שתי מרות בסי' מ"ב ס"ק ח' עי"ש כי הנה מלשון ההלכות גדולות והר"א שהובא בהרא"ש ז"ל בריש אלו טרפות ששם הוא מקור דין הטעימה לא יש זכר לדבר זה דהיכא דנמצאו שתי מרות שיטעום והרי זה ודאי טעם לפגם בכבוד רבותינו הפוסקים דמשמעות לשונם להחמיר ועליהם יש לסמוך וה' יצילנו משגיאות ויאיר עינינו במאור תורתו כס"ו

כ"ד אהובו לנצח ולהיות האמת אהובה אצלי חרפה לא אשא על קרובי עם היותו איש כלבבי. נאם המני"ח ז"ל: שאלה מג

בהא דכתב רבינו בעל ההגה בי"ד סי' ר"מ סכ"ו ז"ל י"א דאין אדם חייב בכבוד אבי אביו ( מוהרי"ק שורש מ"ד) ואינו נראה לי אלא דחייב בכבוד אביו יותר מכבוד אבי