שתי הלחם קג

ז"ל הואיל וסתם דבריו וכתב שני שותפין שלוה אחד מהם או שלקח בשותפות יפרע ממי שירצה (עי"ש חלוק הגרסאות אם יפרע כולו או מקצתן אך בין כך ובין כך השותף חייב חלקו) ומדסתם ולא חילק משמעותו כפשוטו שכשם שחייב השותף שלוה חייב השותף השני שלא לוה והיינו כסברת הרמב"ן ז"ל שאינו יכול לפטור השותף השני בשו' טענה כמו שאינו נפטר השותף עצמו שלוה ודוק

ובאופן שפי' אפשר דלא פליג רבינו הב"י על דברי רבו מוהר"י בי רב ז"ל מדלא הזכירו ולא חש ליה ודבריו תמיד שגורות בפיו וחביבין עליו כראוי להם ולנו אך דברי רבו ז"ל אמת דדברי הרא"ש בדבר שלא יוכל להכחיש מודה: ולע"ד הוא פשוט כיון דאיירי במודה היינו שאינו יכול להכחיש הגם שהיה לו מגו כיון שמודה הודאת בעל דין כמאה ע"ד וחייב אך הוא דוקא שאותו המציאות דמוהר"י בי רב ז"ל היה באופן שהיו שם נכסים יתר על מה שידע זה השותף שהיה בשעה שלוה שותפו זה החוב ולכך חייב אפי' לסברת הרא"ש ז"ל אך כשאין יתרון בנכסים והלה טוען אמת שחברי לוה לצורך השותפת אך איני מוצא ואיני רואה תוך עיסת השותפות הכנסת והוצאת המעות איך אין בידי רק הסך שהיה קודם הלואה זו בזה הרא"ש ז"ל פטרו ולא נשתעבד וה"ז כשותף שלוה לצורך השותפות ופשע דהשותף השני פטור הוא ולדעת הרמב"ן ז"ל חייב כאמור והרב רבינו מוהריק"א ז"ל פסק כסברא זו כפשיטות דברי הרמב"ם ז"ל שמורין לחיוב כדאמרן ודוק

עוד עלה בדעתי לומר דמחלוקתם איירי היכא דלקח השותף שלוה חלקו בנכסי השותפות וסך החוב שלוה כדי לפורעו לבעליו והוא לא כן עשה אלא לקח הנכסים וחלף הלך לו ולא פרע לב"ח הנז' והשותף האחר עומד אצל המלוה ויודע בודאי שלא פרע לו שותפו דאפשר דבנדון כזה נחלקו אבות העולם הרמב"ן והרא"ש ז"ל אך אין הפנאי מסכים לפני לברר וללבן הענין כי הדבר צריך תלמוד בסברא ישרה לע"ע בס"ד: שאלה מא

וע"ד אשר שאלת בפרט ממון המוטל בספק חולקין אין בידי כעת להאריך רק זכור אזכרנו עוד לעיין בפרק בית כור דף ק"ז ע"א לשון רשב"ם ז"ל המתחיל ורב אסי דמשמע התם דהאי דאמרינן ממון המוטל בספק חולקין היינו בין דהספק נולד בממון ולא בדין כגון ההיא דריש מציעא זה אומר אני מצאתיה וכו' בין דהספק נולד בדין ולא בממון כגון האי דבתר' דכתב רשב"ם ז"ל דמספקא ליה אי כרב אי כשמואל

ולפי שידעתי דספר הלכות קטנות שהדפסתי בויניציאה שנת תס"ד לא נתפשטו במדינות אלו אמרתי לא' לא' מהתלמידי' שיעתיק מש"ש בדף ל"ה בענין פלוגתא דרבוותא היכא דליכא חזקא לשום חד מינייהו והיכא דאיכא חזקה לחד מינייהו ולא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר והנני שולח ההעתק פה תוך זאת ותאמין לי שכדי למלאות רצון מעכ"ת פניתי מכל עסקי כדי לאשיבו דבר וחצי דבר על כל דבר ודבר מהכ"ה ספיקות שעמדת עליהם ומטיבותך שאלתני כדי לעמוד על דעתי אשר לזאת גם אני לא מנעתי הטוב במה שידי יד כהה מגעת שלע"ד תמצא בדברי די יספיק למלאות צמאונך ותמיד תמצאני מוכן ומזומן למלאות רצונך בכל אשר תאוה נפשך ללמוד וללמד והי"ת יזכנו להיות מהמזכים לרבים ויראנו מתורתו נפלאות ותזכה לשנים רבות טובות ונעימות כנפשך שובעך ונפש נאמנך: הוא המני"ח ז"ל: