שתי הלחם קב

אחר ימים ראיתי דלפי האמור בבתרא פרק יש נוחלין גבי ואיה וענה בני צבעון עם פי'ר"ת שכתוב דענה בת היתה וקא חשיב לה בכלל בני צבעון משמע דקרי לבת בכלל הבנים ודוק שם: ועדיין צא"ל בענין זה אי חליפין בכלל מכר וקנין בי"ד ס' רי"ז ס"ל: שאלה מ

וע"ד אשר שאלתני בדין שותף אחד שלוה אם חבירו חייב לשלם ביודעו שהיתה ההלואה לצורך השותפות וכו' ראיתי אחרי רואי כל מה שרשם והאיר ממזרח שמשו של הגאון הבקי בעל כנסת הגדולה ז"ל בטור סי' ע"ז עיין עליו ועל הרב הגדול בעל בני שמואל ז"ל דף פ"ח וקושיית הרא"ש ז"ל דידיה אדידיה ומה שפלפל הרב המובהק דמחדדן שמעתתיה מוהר"א ששון ז"ל בסי' קל"ה: ואומר שבהכרח לומר אליבא דהטור דמה שפטר הרא"ש ז"ל לשותף הוא אפי' שיודע היה דלצורך השותפות לוה ומודה בו דאם אינו מודה גם הרמב"ן ז"ל דאיהו בר פלוגתיה דהרא"ש ש ז"ל יודה לדבריו ואם כן במאי פליגי

ואין לומר שהיה אמתלאות ואומדנו' וכיוצא כנרמז מדברי מוהרא"ש ז"ל דע"א דמוכרח לומר דבנדון דאיירי הרמב"ן ז"ל שהוא דהשותף מודה בזה איירי הרא"ש ז"ל וכיון שכן קשיא להרא"ש ז"ל מיניה וביה בכלל פ"ט והביאו הטור ז"ל בסי' קע"ו דשותף שלקח מגוי וכתב שטר עליו ובאו לחלוק וחייב לשותף לכתוב עליו שטר חצי החוב עי"ש ואפי' בפיזור שיעשה על הדבר ההוא עי"ש

לכן מה שלבי אומר לי דמחלוקת הרמב"ן והרא"ש ז"ל הוא ביודעו השותף שלוה חבירו לצורך השותפות אך עתה שהשותף חברו אינו כאן או מת נשבר או נשבה וזה בא לעשות חשבון בנכסי השותפות ורואה שאין שם אלא הסך שהניחו מתחלה ונשתתפו בו או הסך שהרויחו קודם שחבירו לוה המעות הללו והוא לא ידע שהיה בשותפות שום הפסד אחר ההלואה ולכך יתחמץ לבבו עומד ומשתומם ונבהל מה נעשו בדמים הללו שלוה ולפיכך מסתפק אולי חברו לקחום לעצמו הואיל שהוא היה הלוה לבדו או אבדם בפשיעתו וכיוצא ועל נדון כזה וכיוצא בו הוא המחלוקת

הרמב"ן ז"ל סבירא ליה דהשותף השני כיון שידע שחבירו לוה לצורך השותפו' הרי זה נתחייב ונשתעבד בחברו ממש שהוא שלוחו ואין שום טענה פוטרתו יפרע פרעות למלוה ואם יש דין ודברים עם חברו יכנס לדין עמו וידונו זה על זה ועד האלהים יבא דבר השני שותפים מה נעשו המעות שלוה אך המלוה שהלוהו אין לו בטענה זו כלום ויתפרע מאותו שנומר חי והוא מוחזק בנכסי השותפות

והא"ש ז"ל סבירא ליה דכיון שלא נשתעביד השותף החי שהוא פטור ובטענות אלו שטוען אם הם אמתיות יכול הוא להפטר אך לעולם הרא"ש ז"ל מודה שבהיות שם נכסים יותר על אותם שנשתתפו ושהרויחו בשעה שלוה שותפו זה החוב ודאי שיפרע החוב שלוה חבירו מאותן הנכסים של אמצע השותפות וכל שכן כשהשותף החי מודה עוד היום שאותו סך שלוה עודנו שם בנכסי השותפות דודאי שחייב לפרוע מהאמצע ובזה איירי מ"ש הרא"ש ז"ל בכלל פ"ח וכיוצא שהשותף חייב

ובחלוקה זו המחודשת שכתבנו אין הכרע בדברי ראש המדברים הרמב"ם ז"ל לא בהלכות שלוחין ולא בהלכות מלוה ולוה דוק ותשכח דלהכי הטור ז"ל הבליעו בנעימה תחת שפתיו ולא זכרו כלל כנהוג אצלו ובזה לע"ד נסתלקו קושיות מוהר"א ששון ז"ל דוק והבן

אך אפשר שרבינו מוהריק"א ז"ל ס"ל דהרמב"ם