שושנת העמקים צט

קט"ו ב' דזכיה בטעות יע"ש י"ל דווקא התם הא לענין הקדש אף לאביי בשוגג נמי מה שעשה עשוי ואי"ה בכלל י"ט וך' אבאר בזה

החלק הד' הוא לאו שפורט דברים רבים וכללן בלאו א' בנא ומבושל פסק הר"מ ז"ל דחדא לקי הן א' או שניהם בפ"ח מה' ק"פ וי"ל מ"ט בכולל דלא פרט שום פרט חדא לא לקי כמבואר בסנהדרין ס"ג ומ"ש בפורט כו' נמי ל"ד ללאו דחסימה וכ"ת בנא ומבושל לקי חדא מיהת דאל"כ למה לי הפרטים לכתוב א"ת כ"א צלי אש י"ל דאי כן ה"א חי וחמי טבריא יש בהו עכ"פ ל"ת ומש"ה פרט וחי וחמי טבריא עשה גרידא (דבין ל"ת שאין מלקות ובין עשה יש הפרש כמ"ש במ"א וכדמוכח ברייתא דת"כ אותם תאכלו לדעת קצת מפרשים) ולזה נאמר דלק"מ דכיון דפורט הוה כ"א מיוחד ודמי לחסימה ומ"מ הלכתא דעל ב' אין לוקה אלא א' כיון דאין לאוין מחולקים אמנם רש"י ותו' והרמב"ן חולקים ע"ז וסוברים דבנא ומבושל לקי תרתי אלא שחולקין בטעמן דלרש"י ותו' פסחים מ"א ב' הטעם כיון דכתיבי פרטים בפירוש הוה כלאוין מחולקין כיון שהם שמות חלוקין ולהרמב"ן ז"ל כה"ג לא לקי אלא חדא כמבואר בהשגותיו שם במין השני וראיה מקדושין ע"ז ב' כדבעינן למימר לקמן אי"ה ובנא ומבושל כיון דכתיב כלל ופרט כמ"ש במין השלישי יע"ש. והתו' חולין ק"ב ב' ד"ה לרבי יוחנן הוצרכו לתרץ זה ולתת הבדל בין נא ומבושל דכתב בוי"ו הוה כלאוין מחולקין ובין בשר בשדה טריפה לר"י דכולל בשר מהחי ובשר מהטריפה כיון דלא כתיב וטריפה בוי"ו אין לוקין אלא חדא. עוד כתבו שם בד"ה מכל אע"ג דאין לוקין אלאו שבכללות ה"מ כ"א צלי אש מכל אשר יעשה מגפן היין אבל הני מיפרשי כמו נא ומבושל וכאלמנה וגרושה דלקי לכ"ע עכ"ל. הנה הוקשה להם דלל"ב אפילו חדא לא לקי (וכפי הנראה שכן דעתם לקולא בספק נפשות) א"כ באכל אמ"ה ובשר מהחי לר"י חייב ב' אמאי לקי כלל אבשר מהחי כיון דבשר מהחי לא מפורש כ"כ בקרא ואהא תירצו דבשר בשדה היה מפורש ועתו' יומא ל"ו ב' ד"ה לא ו ובמכות י"ח א' ד"ה ולילקי. ואמנם מ"ש מידי דהוה אאלמנה וגרושה דלקי לכ"ע לא ידענא מהו דבקדושין ע"ז ב' דריש מיתורא דקרא לא יאמר כו' ואדרבה משם ראיה לפי' הר"מ ז"ל כמ"ש הרמב"ן ז"ל במין השני. וסבור הייתי לומר דגרושה בכ"ג לומר כשם שחלוקה היינו אלמנה מזונה דזונה בכ"ג לא כתיב בוי"ו וה"א דזונה ואלמנה בכ"ג אין חייב אלא אחת ועם זה יתישב דמנלן בכ"ה דחלוקה וקה חללה מזונה וערש"י שם וצ"ע דאימא גרושה דכתב בלאו אחר חילוק ולא זונה מחללה ולפ' התו' בחולין ד"ה לרבי יוחנן א"ש דזונה וחללה בכ"ה כתיב בוי"ו משא"כ בכ"ג וכ"ת למה לי גרושה הא מדכתיב חללה באמצע בכ"ג ידעינן דאל"כ נכתבה לזונה באמצע (עיין כריתות ד' א' בהא דלכתוב קלי לסוף יע"ש) י"ל דהא הוצרך לכתוב זונה לסוף לדרוש אין חללה אלא מאיסורי כהונה כמ"ש רש"י שם אלא דכ"ז אינו שוה לי דלכתוב וזונה בוי"ו ולמה לי גרושה ועוד מה זה שכתבו התוס' דאלמנה וגרושה כו'

הכלל העולה דהיכא דכתיבי לאוין מחולקין ושמות מחולקין לכ"ע לקי ב' וכשכתב בלאו א' שמות מחולקין כנא ומבושל וכדומה כשכתוב בוי"ו לרש"י ותו' לקי אכ"ח וחדא בהתראה א' ולהר"מ ז"ל אין לוקה אלא חדא ומיהו כ"ז בגוף א' אבל ב' גופין אף בלאו א' ושם א' והתראה א' לוקה ב' כמבואר קידושין ע"ז ב' יע"ש ועמ"ל פ"א מהא"ב הל"א הביא ד"ה זבחים ע"ח א' ד"ה הפיגול שמשמע מדבריהם דאף בבהמות שחוטים נמי שייך גופים מחולקים ולפ"ז אכל ה' זיתי נבילה מה גופים בהתראה א' לוקה ה' אמנם סתירא דבר זה מבואר מחולין ק"ב ב' אכל אמ"ה ובשר מטריפה לד"ה חייב שתים ופריך והתניא ר"ל אמר אין חייב אלא אחת ל"ק כאן בהמה א' כאן ב' בהמות יע"ש והשתא מאי אריא אמ"ה וטריפה דלאוין חלוקים מב' פסוקים