שושנת העמקים צח

לוקה שש וכ"ת דלמא ברייתא כר"ש חולין קט"ו דבב"ח שרי בהנאה ויש תבלין לזה ומתרץ קושית התו' שם אמאי לא חשיב ג"ה נבילה באמת ולר"ש א"ש דאין איסור חע"א בכולל ובב"ח הוה מוסיף כמ"ש הר"מ ז"ל בפי' המשניות בכריתות יש אוכל כו' אקדשיה מיגו דאיתוסף הנאה וכ"כ רש"י חולין ק"א א' הא טעות דלר"ש בב"ח שרי בהנאה ולאו מוסיף עיין יבמות ל"ג. וכ"ת חצי זית בשר וחצי חלב ואיסור חל על ח"ש כמ"ש הר"מ ז"ל בפ"ד מה' שבועות ואח"כ השלים לכזית ג"ה גם זה שיבוש דר"ש סובר כ"ש למכות ולא חייל. ואי קשיא דלמא שלכ"א בב"ח חייב ואח"כ אכל ג"ה ד"א גם זה טעות חדא למהרש"א ז"ל שבועות כ"ג ב' ד"ה דמוקי לר"ש כ"ש למכות ה"ה שלכ"א ועוד דיליף ג"ש מטריפה וכד"א בעינן ובחולין קט"ז מדלא כתיב אכילה בגופא וערש"י שם י"ל זה לאיסי בן יהודא או דיליף מ"מ מכ"ה שלוקין שלכ"א משא"כ לר"ש איכא למיפרך שכן שרי בהנאה ועוד כטריפה ממש לכל מילי והבן. ואי קשיא דלמא כר"ש ואכל החלב וטכ"ע רק איסור תורה ולהר"מ ז"ל דרבנן וחייל בב"ח ואכל גם ג"ה והא בורכא דר"ש סובר אין בנ"ה בג"ט וההוא תנא סובר יש בגידין בנ"ט כמ"ש רש"י ז"ל שם. ואי כרב אשי מלא תאכל כל תועבה אכילה והנאה ולא לקי אאכילה ב' כחמ"פ זה אינו דא"כ אאכילה לא לקי דהוה לאו שבכללות כ"ז לפלפולא בעלמא. עד כאן:

החלק הב' מזה המין הוא לאו דנבילה ולאו דלא תעשה כל מלאכה בי"ט שכולל נבילות בהמה וחיה ועוף הטהורים ול"ת מלאכה כולל כל הל"ט מלאכות ולקי חדא באכל כזית מנבילת בהמה וכן אם אכל כזית מבהמה וחיה ועוף ג"כ בהתראה א' אין לוקה אלא חדא וכן חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות לי"ט ובין עשה חדא מלאכה או כולן לוקה א' והרמב"ן ז"ל במין הא' חילק דמש"ה לקי חדא באלו דשם נבילה א' ושם מלאכה א' הוא. ועתו' סנהדרין ס"ג א' ד"ה על כולם ובתו' יומא ל"ו ב' ד"ה או כתבו דטריפה שכתב בפירוש לוקה ועובר שהוציא ידו וקדשים הוה לאו שבכללות ובמכות י"ח א' ד"ה ולילקי כתבו לחד פירושא דלא הוה לאו שבכללות דשם יוצא (דמרבינן מבשר בשדה) חד הוא. ויהיה הפירוש שם ולילקי חדא ממש הוא וביומא פירשו ולילקו היינו איסורא יע"ש במכות ח"י ב' ד"ה כל. ודע דהר"מ ז"ל פח"י בה' פסולי המוקדשין הג"ד כתב כל קרבן שנפסל לוקה מלא תאכל כל תועבה אם אכל והוא דרשה דספרי פ' ראה כמ"ש הכ"מ ולא ידענא אמאי חשיב לא יאכל כי קודש לאו שבכללות שכולל יצא וטמא כו' ה"ה לא תכ"ת כולל כמה דברים וערא"ם ז"ל פ' ראה ואולי דכולו משום תיעוב אסרה תורה ול"ד ללא תאכלו על הדם ולא יאכל כל קודש הוא שאין הטעם מפורש כ"כ כמו בזה ומש"ה חדא. מיהא לקי:

החלק הג' מזה המין הוא לאו דלא תאכלו כ"א צלי אש ולאו דמכל אשר יעשה מגפן היין הנה משמעות הר"מ ז"ל בה' ק"פ פ"ח דהאוכל נא ומבושל והתרו משום כ"א צלי איש אין לוקה כלל ואלו בפ"ה מה' נזירות כתב שלקי על ענבים דכרים מכל אשר יעשה מגפן היין. והנה שני אלו הלאוין חלוקים מלאו דלא תאכלו על הדם שכולל דברים הרבה וברמז משא"כ אלו באו מפורש יותר מלא תאכלו כו' והחילוק בין כ"א צלי אש לא הזכיר המניעה על מה שהזהירנו ממנו אלא כלל אותה במותר א"ת כ"א צלי אש וודאי ל"ד ללאו דחסימה משא"כ מכל אשר יעשה מגפן היין שבא אזהרה על מה שהזהירנו ממנו ועיין ברמב"ן ז"ל במין הג' בסופו ולכן יש לחלק בין כ"א צלי אש דלא לקי כלל ובין מגפן היין דחדא לקי ולפי מ"ש בכלל י"ז י"ל דמרבינן מפרט וכלל בלא"ה לק"מ. ומיהו אחי וחמי טבריא דלא לקי כלל הוא מטעם דמיעטה התורה כמ"ש התו' בפסחים מ"א ב' יע"ש וער"מ בה' איסורי מזבח פ"א ה"ד וכ"מ שם ואגב גררא אזכיר מ"ש בה"ג דימה שמותר להקדיש בעלי מומין למזבח קדוש ואף דפסק כרבא דאי עביד לא מהני עיין פ"ג מה' מלוה ולוה הא מסיק בתמורה ד' ב' לנדר לא ירצה הא מקדש קדשי ואלו לאביי דעביד מהני כתבו התו' במציעא