שושנת העמקים צז

חדא בכולל ענינים רבים ואין פורט שום שבו ומין הב' לאו שבאו בו פרטים רבים כ"ע מודים דלוקה א' ולא ב' בהתראה א' וראיה מקידושין ע"ז ב' אי לאו גרושה יתירא לא היינו לוקין אלא חדא הביא הרמב"ן ז"ל שם ראיה זו ושאר ראיות אבאר לקמן אי"ה כ"פ בלאו שבאו בו פרטים רבים וכלל בו בין בתחלה או בסוף כמו נא ומבושל כ"א צלי אש להר"מ ז"ל בנא ומבושל חדא ולהרמב"ן ז"ל ב' ועיין במגילת אסתר דפוס ויניציאה ואמנם לפי דעתי הקלושה מוכרח אני לחלק לששה חלקים

החלק הא' הוא מ"ש בסנהדרין ס"ג א' לא תאכלו על הדם אזהרה לאוכל מבהמה קודם שתצא נפשה (עי"ד כ"ז אי ד"ת או דרבנן) ואוכל מבשר שלא נזרק הדם ואין מברין על הרוגי ב"ד וסנהדרין שהרגו הנפש אין טועמין כלום ואזהרה לבן סורר ומורה ומסיק ועל כולם אין לוקה כלל דהוה לאו שבכללות ומלת ועל כולם הוא ל"ד דבן ס"ו לוקה וה"פ הר"מ ז"ל בה' ממרים פ"ו ה"ז ובתוס' שם ד"ה משום הקשו ב' קושיות א' תיפוק דאין לוקין דהוה לאו שניתן לאזהרת מיתות ב"ד לבן סורר ומורה ועוד אמאי לא יליף בעלמא דלוקין אלאו שבכללות מדלקי בן ס"ו. הנה מ"ש לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד הוא כפירש"י ז"ל שבת קנ"ד א' ד"ה לאזהרת אבל לפי' הר"מ ז"ל בפ"כ מהלכות שבת ה"א וכפי מה שפירש המ"מ דאי הוה קאי הלאו אדבר שיש בו מיתה ואמחמר היה לוקה על מחמר אלא במחמר גופא יש בו מיתה יע"ש ועיין עירובין י"ז ב' ה"ה בלאו דלא תאכלו על הדם אף שאין מפורש בו הפרטים היה לקי מאינך דברים אי לאו דהוה לאו שבכללות ומה שהקשו נילף בעלמא לכאורה בלאו שבכללות או בלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד כמו שנראה מסיום דבריהם כל הפחות היכא דאין יכול לבוא לידי מיתה י"ל דגלי קרא בבן ס"ו ויסרו אותו. והנך רואה במין וחלק הא' אף דבבן ס"ו לקי כמפורש בכתוב אפ"ה לא לקי אאינך ולא אמרינן כיון דלאו זה ניתן מקצתו למלקות ה"ה אינך הכלולים בו הא לא אמרינן. והנה הר"מ ז"ל בשורש הט' מנה בזה החלק הלאו דלא תשא שמו לשוא ולאו שלפני עור שכולל ענינים רבים כמו שנבאר יע"ש. ובסמ"ק מצוה ס"ב שלא ישבע לשוא הן להכחיש המציאות או על דבר נמנע או לבטל המצוה או על דבר שהוא כן וידוע לשלשה ב"א שהוא כן יע"ש הרי כלל הרבה דברים ובאמת שלוקה על לאו זה כמבואר בפ"א מהלכות שבועות ה"ז וטעם מקרא כי לא ינקה ה' הא ב"ד של מטה מנקין תמור' ג' א' ובר"מ פ"א מה' תמורה ולדמיון בעלמא נקטי'. ולאו דלפני עור כ' במצוה רצ"ט לשון סיפרי למי שהוא סומא בדבר ונוטל עצה ממך שלא תתן לו עצה שאינה הוגנת וכולל שלא יכשיל אדם בדבר עבירה ודברים רבים מזה המין ופשטיה דקרא כמו שזכרנו תחלה. ובהל' רוצח ושמירת נפש פי"ב הי"ד ה"ז עובר ולא כתב מלקות ובה' סנהדרין פי"ט לא מנה לפני עור בכלל הלאוין שלוקין עליהם דלאו כזה אפילו חדא לא לקי וכדאמרן ומיהו במשיא עצה שאינה הוגנת דפשטיה בהכי מיירי דומה למ"ש הר"מ ז"ל פ"א מהא"ב דמח"ג לוקה אף שכולל סוטה כמ"ש המ"מ וי"ל דהוה לאו שאין בו מעשה, ומ"מ קשה אמאי לא פשטה דלא תתן מכשול בדרך לפני עור

ואגב גררא אכתוב דרך פלפול קצת. עיין בר"מ ז"ל פ"ט ממ"א ה"א ובלח"מ שם ובפר"ח י"ד פ"ז וא"ח תמ"ב ותמ"ג ומלתכ"ת חולין קט"ו י"ל הוה לאו שבכללות צורם אוזן בכור ופסולי המוקדשין וערא"ם פ' ראה (דברים י"ד ג') ואם הנאה לוקה קשה ללקי אאכילה ב' דבאכילה הנאה נמי וב' לאוין הם ובשלמא חמ"פ אכילה והנאה מלא ואכל גרע מלאו שבכללות ועמ"ל פ"ה מיסודי התורה. וי"ל אדרבה משום דאי לקי אהנאה היה ללקות אאכילה ב' מש"ה פסק הר"ם ז"ל דאין לוקה אהנאה כלל וראיה מפסחים מ"ז ב' המבשל ג"ה בחלב כו' לוקה חמש ואם איתא