שושנת העמקים צו

במח"ג כתב המ"מ דפשטיה דקרא במניעת גרושה מש"ה לקי ק"ק דבגרושה וודאי לוקה דלו היה כתוב ב' פרטיי בפירוש היה לוקה חדא מיהת נראה לומר דמש"ה אין לוקה על סוטה וודאית דמרבויא מקרא דאחרי אשר הוטמאה ואין לוקין מריבוין לדעתו ז"ל כמ"ש המ"מ פ"ב מהמ"א יע"ש ואי"ה בכלל הח"י אבאר עוד:

ודע דיש לחקור ב' חקירות א' דכפי הנראה דג טמא שנתערב עם טהורים וא"א להכירו שנטלו הקשקשים וכדומה דכולם אסורים מטעם בריה וטעם בריה יש ט"א משום חשיבות דלוקה על כ"ש דבין קטן וגדול משמע ואכילה דכתיב בהו לחייב כזית אם אכל מקצת דל"ת עד שיאכל כולו כ"ז מתבריר מתוס' חולין צ"ו ב' ד"ה ורבי יהודה ומכות ט"ז ב' ד"ה ריסק וא"כ בדג טמא דלית ביה לאו כ"א מבשרם לא תאכלו דלא משמע בין קטן וגדול דומיא דשור הנסקל דכתיב לא יאכל את בשרו כו' והר"מ ז"ל ה' מ"א בפ"ב הכ"א זה שאמרנו כו' אבל בריה שלימה לוקה בכ"ש משמע אף דגים ומיהו זה טעות דבמשנה תורה (דברים י"ד) וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת לא תאכלו משמע בין קטן וגדול אמנם קשיא בשרץ מים שאינו בצורת דג דלית ביה לאו לדעת הר"מ ז"ל כ"א לאו דא"ת נפשותיכם (ויקרא י"א) ושם אין כתיב אכילה ומנלן דלוקה על כזית ממנו דהתו' בחולין ומכות שם דלאו דלא כתיב אכילה כ"א א"ת בעינן שיאכל כולו והרי הר"מ ז"ל בה' מ"א פ"ב הי"ב כתב האוכל כזית משרץ המים לוקה מ"ה ולדעתו אין בו לאו מפורש כ"א אל תשקצו כמ"ש המ"מ הביאותיו לעיל. שוב ראיתי שאין כאן קושיא דתוספת לשיטתם דבנמלה איכא חמש לאוין וכפירש"י פסחים כ"ד א' מש"ה הוצרכו לומר כן אבל הר"מ ז"ל יפרש ואחד חי והוא מורכב מתכונת ופעולת האמור שם וכמ"ש הלח"מ פ"ב הכ"ה מה' מ"א יע"ש א"נ אין צריך לתי' התוס' ואפשר בשרץ המים לוקה בכזית ממנו ומ"מ לא ידענא מנ"ל הא כיון דלא כתיב אכילה בגופא או דילקה על כ"ש ממנו או עד שיאכל כולו וצ"ע בזה. עד שאני תמה עמ"ש הכ"מ שם שהעתיק ד"ה דחולין (ודמכות) דיש לאו דשרצים דלא כתיב בהו אכילה כגון אל תשקצו (ויקרא י"ח) ואההוא לא לקי אלא כשהוא שלם וזה לא יצדק לרבינו ז"ל דא"כ איך כתב בשרץ המים דלוקה בכזית ואין סובר כסברת התו'. ובהי"ב כתב הר"מ ז"ל האוכל משרץ המים לוקה מ"ה שנאמר אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ע"ל האר"ץ ולא תטמאו בהם (ע"ל האר"ץ נמחק) הרי כלל בלאו זה שרץ הארץ ומים ועוף עכ"ל ולא ידענא לאיזה צורך הביא הרי כלל כו' דבשרץ הארץ ועוף יש בהם לאווים מיותרים ללקות עליהם וללקות ב' על שרץ הארץ אין לוקה לדעתו ז"ל כמבואר בסמ"ק שלו מצוה קע"ט וכאן הכ"ו וכמש"ל. ולומר מש"ה כ"כ דהקישן הכתוב כמו שרץ הארץ ועוף לוקה בכזית מהם ובאכל כ"ש כולו אף מים כן זה דוחק וצ"ע. ואי"ה אבאר עוד. וערש"י נזיר ומנחות נ"ח ב' ד"ה ואיכא דאמרי חדא לא לקי כו' ואלמנה וגרושה חללה זונה לא הוה לאו שבכללות דלאו אכל חדא קאי כיון דמפורשין בפירוש וזה לשיטתיה פסחים מ"א ב' וכדמוכח בנזיר ל"ח ב' וצ"ע בקדושין ע"ז ב' מסיק כשם בחלוקה גרושה מזונה וחללה אלמא אי לאו קרא ה"א דאין לוקין על כל חדא בפ"ע וזה מסכים לפירוש הר"מ ז"ל וכדבעינן למימר לקמן בכלל שאחר זה בעזה"י וכאן אין להאריך:

כלל יח בו אכתוב כמה מיני לאוין שבכללות יש ואיזה מהן שאין לוקין עליו כלל ואיזה מהן שלוקה על כ"א בפ"ע. הנה הרמב"ן ז"ל בהשגותיו על ס"ה בשורש התשיעי חלק אותם לשלשה חלקים וכפי הנראה שם במין הא' כ"ע הר"מ והרמב"ן ז"ל שאין לוקה אפילו