שושנת העמקים צה

דר"א ומש"ה לאביי בזג לוקה ב' כיון דמכל אשר יעשה אהני ללקות בעלין ולולבין כו' וזה שיבוש דהא רש"י בפסחים כ"ד א' ד"ה אכל פוטיתא פירש כהגאונים והרמב"ן ז"ל בהשגותיו למנין המצות יע"ש ולקמן אבאר עוד אי"ה וכאן אין להאריך:

וראיתי להר"מ ז"ל בהל' מ"א פ"ב הי"ב וכ"ג דברים הצריכים ביאור ואבארם בעזה"י. הנה בהי"ב כתב האוכל משרץ המים לוקה מ"ה שנאמר א"ת נפשותיכם בכל שרץ השורץ ולא תטמאו בהם (ויש שם ט"ס בדפוס מ"ש על הארץ כי מקרא זה בויקרא י"א כמ"ש המ"מ בסיומא דקרא ונטמתם בם) הרי כלל בלאו זה שרץ הארץ ועוף המים והמ"מ הביא מ"ש בסמ"ק שלו שאין לנו לאו גמור בשרץ המים כ"א לאו זה כי סובר לאו הבא מריבוין אין לוקין ומש"ה קרא דפ' שמיני וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת כו' דמרבינן כל מינין מ"מ מריבוין אין לוקין ולכך אין לנו לאו בשרץ המים שאינו בצורת דגים כ"א לאו זה ועפר"ח י"ד פ"ד אות ד' וי"ל יע"ש ובהכ"ג כתב הרי שהיתה הבריה משרץ העוף ומשרץ המים ומשרץ הארץ לוקה שלש מלקיות כו' וזה הפירוש מה שפירש בפסחים כ"ד בפוטיתא והמעיין בסמ"ק שלו מצוה קע"ט יראה שערוריה בדפוס וכפי ענ"ד שמתחלה התחיל לפיכך מי שיאכל משרץ הארץ לוקה ב' א' משרץ הארץ וא' מאל תשקצו כו' הכל קאי למי שמפרש לאו א' שנכפל לוקה עליו כפי אזהרות הכפולות וז"ש אח"כ וזהו הפירוש כו' ר"ל מה שקדם הוא פירוש שאר הגאונים (ואינו פירש"י פסחים להמעיין שם כי הוא פירוש שלישי) אבל הר"מ ז"ל פי' בו בע"א וז"ל כי מי שאכל בעלי חיים יהיה שרץ עוף ושרץ הארץ לוקה ב' מלקיות לבד א' משום שרץ העוף וא' משום וכל השרץ השורץ כו' (ובדפוס שם כתב תיבת אלו אל תשקצו שיאסור כל שרץ ושרץ המים ג"כ בכלל באמרו ואין להם מובן ולכאורה ט"ס) וכן סיים שם בפירוש דשרץ ארץ לבד או שרץ עוף לבד אין לוקה אלא א' וכתב עוד באמרם שרץ העוף לוקה ב' (וזה אינו לדעתו ז"ל כיון שאזהרות כפולות בענין אחד) וכן אתה רואה מספרי כאן דאם היתה הבריה משרץ העוף ומארץ ומים הוא דלוקה שלש הא שרץ הארץ והעוף לחוד אין לוקה רק פ' ולא מלאו דאל תשקצו הרי חזינן בבירור אף דלאו אל תשקצו בא להלקות שרץ המים שאין בצורת דג דאין בו שם לאו גמור לדעתו כ"א אל תשקצו אפ"ה אין לוקה על שרץ עוף או שרץ הארץ ב' א' משום לאו דידיה וא' משום אל תשקצו ונאמר הואיל לאו דאל תשקצו ניתן למלקות לשרץ המים ולא לחזק הענין ה"ה דלילקי בשרץ הארץ משום אל תשקצו כמו בנא לדעת אביי (לגי' הר"מ ז"ל) דאכל נא לוקה ב' א' משום נא וא' משום כ"א צלי אש מטעמא הואיל דכ"א צלי אש ניתן ללאו לחי וחמי טבריא לאביי כמש"ל והנך רואה שמכאן יש סתירה לדבר זה וכאמור:

עוד יש להקשות אמאי לקי בשרץ המים משום אל תשקצו והא לאו שבכללות כזה שאין פורט שום דבר וכולל מים וארץ ועוף אפילו חדא לא לקי וכמש"ל ולזה יש לומר דשרץ עוף וארץ אין ללקות מאל תשקצו דלאו כללי שאין פורט שום דבר ומזהיר נמי על שרץ המים משא"כ שרץ המים לקי שפיר מאל תשקצו דכי אמרינן לאו כללי ואין פורט שום דבר חדא לא לקי שבא להזהיר איסור ולאו מלאו א' דלא מייחד לאויה כחסימה משא"כ שרץ הארץ ועוף יש להם לאוים מיוחדים לכ"א מהם ואל תשקצו עיקרו קאי לשרץ המים אף דכולל ג"כ עוף וארץ מ"מ עיקרו קאי לשרץ המים לאיסור ומלקות ועדיין צ"ע. ועיין פ"א הכ"ב מאיסורי ביאה הלכה כ"ב במ"מ ובפי"א מהלכות גירושין ה"ד והכ"מ והלח"מ שם טרחו ליישב דברי המ"מ דמכאן מבואר סוטה שבא עליה בעלה לוקה עליה ותי' מכות מרדות יע"ש. ועמ"ש המ"מ פ"א הכ"ב מהא"ב דלאו שבכללות אין לוקין אפילו חדא כיון דאחרי אשר הוטמאה קאי לסוטה ולמח"ג ומ"מ