שושנת העמקים צד

א"כ אמאי כתב בה' נזירות פ"ה ה"ב דבוסר דהיינו גוהרקי לוקה והא מכל אשר יעשה מגפן היין נפקא כדמסיק בנזיר ל"ד ב' ולאו כזה אפילו חדא לא לקי ולזה יש לנו לומר דלאו מכל אשר יעשה כו' לקי אגוהרקי וענבי דכרי כו' אלא כך הוא המדה דכלל ופרט וכלל מרבינן כעין הפרט ויליף מחרצנים ועד זג מה אלו שהם פסולת פרי ולוקה עליהם אף כל כו' והשתא בוסר לקי מלאו דענבים לחים כו' וענבי דכרים מחרצנים וזג כו' וא"כ ל"ק נמי קושית הלח"מ דע"כ חרצנים וזג או ענבים לחים ויבישים לקי תרתי דאל"כ למה למיפרט כל הני לכתוב בפרטא קמא ענבים לחים לחוד וכללא מכל אשר יעשה מגפן היין וחרצן או לכתוב עד זג לחוד לא יאכל וממילא ילפינן מפרט וכלל ופרט כל מילי אלא ש"מ לייחודי לאו לכ"א וא' הוא דאתא ומש"ה לקי בזג וחרצן וענבים לחים ויבישים תרתי. וי"ל בפלוגתא דאביי ורבא בנזיר ל"ח ב' אמאי פליגי בחרצן וזג ול"פ בענבים לחים ויבישים דמוקדם בקרא. גם דברי רש"י פסחים מ"א ב' ד"ה חד מיהא לקי אם אכל עלין ולולבין דאין כאן מלקות דזג וחרצן לקי מכל אשר יעשה כו' י"ל דבנזיר ל"ד ב' ר"א הוא דדריש בריבוי ומיעוט אבל לרבנן עלין ולולבין מותר וכ"פ הר"מ ז"ל בהל' נזירות פ"ה ה"ב והיה לו לפרש גוהרקי וענבי דכרים כו' מיהו לשיטת הר"מ ז"ל דענבי דכרים וגוהרקי לאו מכל אשר יעשה נפיק דלאו כזה אפילו חדא לא לקי ומפרט ילפינן לה והתורה גילה דל"ד אלו הפרטים כו' וא"כ קשיא לל"ב אפילו חדא לא לקי והא וודאי אגוהרקי חדא לקי דיליף מהפרט מענבים לחים ויבישים וענבי דכרים מפרט דזג וחרצן דדוחק גדול לומר דפליגי בעלין ולולבין אליביה דר"א דלית הלכתא כוותיה ולזה יש לנו לומר בפירוש התוס' פסחים מ"א ב' ד"ה איכא דאם התרו אנא ומבושל משום כ"א צלי אש אף חדא לא לקי לל"ב ה"ה בנזיר יש לפרש לל"ב דחדא לא לקי אם התרו בחרצן וזג משום מכל אשר יעשה כו' חדא לא לקי דלא מייחד לאוי' כלאו דחסימה וערש"י נזיר ל"ח ב' ד"ה דאין כו' כגון האי דעל כמה איסורין לית אלא חד לאו ממרוצת דבריו משמע כלישנא בתרא בפסחים דאפילו חדא לא לקי אם התרו מכל אשר יעשה מגפן היין וכפי הנראה שזה שיטת הר"מ ז"ל וכאמור דלדידיה היכא דכתיבי כמה פרטיים בלאו א' בנא ומבושל חדא מיהא לקי והיכא שאין פורט שום דבר חדא נמי לא לקי בין יהיה כסוג לא תאכלו על הדם או כ"א צלי אש או מכל אשר יעשה כו' כדבעינן למימר לקמן אי"ה. ועיין בהר"מ ז"ל בהל' איסורי מזבח פ"ה הל"א הקטיר שאור ודבש לוקה א' ששם ליכא יתירא ומש"ה רק חדא ועירובו שעירב כ"ש משאר עם שאר דברים לוקה א' מריבוי דכל ואבאר לקמן אי"ה ומ"ש הר"מ ז"ל וא' המקטירן עצמן או תערובת שלהן לוקה על כל אחד בפני עצמו ר"ל אם הקטיר שאור בפני עצמו או תערובות בפני עצמו לוקה על כ"א חדא והקטיר שאור ודבש א' לשיט' ב עוד אבאר לך בפלוגתא דאביי ורבא נזיר ל"ח דלאביי אכל זג לוקה ב' א' לא יאכל זג וא' מכל אשר יעשה תפול ג"כ קושית הרמב"ן עליו ולפי מה שהשריש הר"מ ז"ל בשורש הט' דרבוי הלאוין לא מוסיף ללקות שמונים כמ"ש בסמ"ק שלו מצוה קע"ט דבריבוי אזהרות לא יתוספו המלקות דאלו אמרה תורה לא יאכל שרץ עוף אלף פעמים אין לוקה אלא א' ובפי' פוטיתא יש לו פירוש אחר א"כ קשה לאביי אמאי לוקה ב' ורבא נמי אין חולק עליו כ"א מטעם דאין לוקין אלאו שבכללות ולזה י"ל כמש"ל כיון דהלאו מכל אשר יעשה קאי נמי לשאר דברים מה שלא הוזכר בפרט גוהרקי וענבי דכרים דלית בהו לאו אחר כ"א מכל אשר יעשה וכיון דלאו זה ניתן למלקות להני ה"ה דמהני לאו זה ללקות בזג ב' ומיהו לפי מה דפרישנא לעיל דגוהרקי וענבי דכרים לאו מכל אשר יעשה לקי אלא דהכלל מגלה מה הפרט כל דבר הדומה לפרט צ"ע קצת. וסבור הייתי לומר דמש"ה פירש"י ז"ל פסחים מ"א ב' עלין ולולבין דע"כ פלוגתייהו בהכי ואליביה