שושנת העמקים צג

דאביי דאמר לוקה שלש ע"כ סובר כ"א צלי אש הוה לאו גמור וממילא ה"ה לרבא לא גמור וחדא מיהא לקי וכל"ק ולפ"ז חי וחמי טבריא נמי חדא לקי או אם התרו בנא משום כ"א צלי אש לקי חדא מיהא ולזה אמר הר"מ ז"ל וכבר ידעת שהתבאר בגמרא סנהדרין אין לוקין על לאו שבכללות ולכן מאמר אביי הוא נדחה ירצה בזה כיון דמסיק בסנהדרין דלאו שאין פורט שום דבר וקאי על מינים רבים אפי' חדא לא לקי ממילא לא אחי וחמי טבריא חדא לא לקי וכפשטא דברייתא יכול אכל חי יהא חייב כו' וא"ש נמי קושיא השניה דמסנהדרין לא מייתי רק דלאו שאין פורט שום דבר חדא לא לקי וממילא דהלכתא כרבא לגבי אביי וכן באכל נא ומבושל לקי חדא וכדאמרן:

וראיתי להלח"מ בה' ק"פ פ"ח ה"ו עמ"ש הר"מ ז"ל דאחי לא לקי וללקי חדא משום כ"א צלי אש וי"ל דסובר כתוספת יע"ש והמעיין יראה כמ"ש דנא ומבושל אם התרו משום כ"א צלי אש דלא לקי כלל כההוא דסנהדרין לא תאכלו על הדם שאין פורט שום דבר ואף שיש לחלק דכאן קאי כי אם צלי אש אנא מ"מ המעיין בשורש ה"ט יראה כמ"ש. וראיתי בקרית ספר אכל נא ומבושל כא' לוקה חדא כו' כרבא פכ"ש כו' דכ"א צלי אש שכולל כל מיני בישולין ותרתי לא לקי משום נא ומשום כ"א צלי אש וחדא לקי כשאכלו חי וחמי טבריא כו' ולא הבינותי חדא להר"מ אחי לא לקי (ור"מ ז"ל השמיט חמי טבריא וא"י למה ועיין בהל' שבת) ואם נאמר דלנפשיה כ"כ מ"מ תחלה כתב כפי' הר"מ ז"ל אין לוקין אלאו שבכללות נא ומבושל ואח"כ כתב פירש"י ז"ל ואולי בחר לו דרך לעצמו דרבא סובר אין לוקין אלאו שבכללות בין אנא ומבושל כו' ולקמן יבואר עוד בעזה"י. ועיין ברא"ם ז"ל פ' תצא הביא ברייתא דספרי אין לי רחיים ורכב מניין לרבות כל דבר ת"ל כי נפש הוא חובל א"כ מת"ל רחיים ורכב מה אלו שני כלים ועושין מלאכה א' חייב ע"ז בפ"ע וע"ז בפ"ע אף כל כו' וההוא ברייתא ל"ק למ"ש דמרחיים ורכב יכול ללמוד לכל כלי אוכל נפש י"ל דה"ק אימא דלהוי ב' כתובים כתביה רחמנא דלא ללמוד שאר כלים וע"ז אמר כי נפש מיותר לרבות שאר כלים ומהך ברייתא המ"ל ת"כ דר"י יע"ש :

והנה בב"מ קט"ו ב' פשטא דשמעתין משמע כרש"י ותוס' ולפירוש הר"מ ז"ל דמ"ד אין לוקה בנא ומבושל אלא אחת י"ל דה"ק אביי כרב יהודא והא דלקי ארחיים ורכב ב' משום דאל"כ למה לי למיפרט רחיים ורכב לכתוב רק לא יחבול נפש כו' דלהוי משמע כל מילי אלא לחיוב תרתי כפשטא דברייתא דספרי פ' כי תצא ובנא ומבושל לא מצי למכתב אל תאכלו כ"א צלי אש דהוה לקי אחי וחמי טבריא ומש"ה כתב קרא נא ומבושל וסמוך ליה כ"א צלי אש כו' ומיהו חי וחמי טבריא עשה יש ומש"ה בנא ומבושל לא לקי ב' וע"ז משני אביי כרב הונא כו' ואמנם כן דלא מצי למכתב לא יחבול נפש כו' או כלי א"נ דה"א דווקא כלי שעושה בפ"ע אוכל נפש הא רחיי' לחוד ורכב לחוד בשניהם עושין מלאכ' א' דומה לח"ש ולית מלקות מש"ה כתביה רחמנא רחיים ורכב בוי"ו כמו או רכב כמ"ש התוס' שם קט"ו ב' ד"ה שנאמר וא"כ אכתי קשיא והמעיין בברייתא דספרי פ' כי תצא יראה שכן הוא דה"ק א"כ למה נאמר רחיים ורכב מה רחיים ורכב שני כלים ועושין מלאכה א' וחייב ע"ז בפ"ע וע"ז בפ"ע (דלאיזה צורך שעושין מלאכה א' ועוד היל"ל מה רחיים ורכב לוקה ב' בהתראה א' אף כל כו') דאי לא הוה כתיב רחיים ורכב ה"א רחיים לחוד אין חייב והנכון כמ"ש תחלה דאל"כ לכתוב רחיים לחוד:

והנה הר"מ ז"ל בה' נזירות פ"ה ה"ח פסק דזג וחרצן לוקה ב' וכבר תמה הלח"מ פ"ג ה"ג מה' מלוה ולוה אמאי בנא ומבושל א' וזג וחרצן שתים עוד יש לראות דלכאורה משמע בה' ק"פ דאכל נא והתרו משום צלי אש אין לוקה כלל דלאו שבכללות כזה אף חדא לא לקי כההיא דסנהדרין לא תאכלו על הדם כו'