שושנת העמקים צב

וכ"ת כיון דמצינו למילף שאר כלים במ"מ א"כ לקי שלש מרחיים ורכב ב' משום רחיים ורכב וג' משום כי נפש הוא חובל דלמאי אתא כמ"ש התוס' שם י"ל דאי לאו כי נפש הוא חובל לא הוה אמרינן דרחיים ורכב ללקות ב' אלא ה"א הא דכתביה רחמנא לרחיים ורכב דלהוי ב"כ ואין מלמדין מיני' שאר דברים דכל היכא דאיכא למדרש דרשינן ולא מוקמינן ללאו יתירא ועוד דסברא חיצונה הוא דאין לוקין על לאו שבכללות טפי הוה ניחא לן לומר דלהוי ב"כ ומש"ה כתיב כי נפש הוא חובל לשאר דברים וע"כ רחיים ורכב ללקות תרתי דאל"כ לא לכתוב נפש ולא רכב כו' משא"כ נא ומבושל דצריכי תרווייהו דלא הוה יליף חד מחבריה וכ"א צלי אש לחי וחמי טבריא דלהוי איסורא או לכדתניא מבעוד יום כו' מש"ה פסק שפיר דנא ומבושל לוקה א'. ומיהו מהא דב"מ ליכא לתרוצי הקושיא שהקשה הכ"מ בהל' ק"פ פ"ח דהיה למפסק כל"ב לקולא דע"כ הלכה כל"ק דאל"כ קשה אמאי תניא בברייתא שם חייב ע"ז בפ"ע וע"ז בפ"ע דמשמע וודאי ב' מלקות מנלן דלמא לא לקי כלל ואי דקשיא לא לכתוב כי נפש ולא רכב כו' רק רחיים לחוד י"ל דלא מצי למכתב לרחיים לחוד דהוה לקי חדא מיהא מש"ה כללינהו רחמנא רחיים ורכב דלהוי לאו שבכללות ולא לקי חדא לפום סברא דהשתא זה טעות דאכתי מוכח דלקי תרתי ארחיים ורכב דאל"כ אלא דלא לקי כלל קשה לכתוב רחיים ורכב וכי נפש למאי אתא לשאר דברים ל"צ דיליף במ"מ וכ"ת דהוה ב"כ מה"ת לומר דצריכי תרווייהו דלהוי לאו שבכללות וחדא לא לקי וכדאמרן:

עוד אבאר לך בסוגיא דפסחים יש ג' פירושים א' פירש"י ז"ל דאביי ורבא פליגי בכ"א צלי אש ונא ומבושל לוקה לכ"ע ב' ותרי לישני פליגי בחי וחמי טבריא. ושיטת התוס' דחי וחמי טבריא לא לקי והא דאמר חדא לקי אנא ומבושל אם התרו משום צלי אש דסמיך לאל תאכלו הוה לאו בנא ומבושל משא"כ חי וחמי טבריא רק עשה ולשיטת הר"מ ז"ל לאביי לוקה שלש ולרבא אלאו כ"א צלי אש אם התרו לנא ומבושל אין לוקה כלום אלא אפילו נא ומבושל יחד אם התרו משום נא ומבושל לוקה א'. ולכאורה יראה דלשיטתיה יש לו הוכחה לרבא דאין לוקין אלאו שבכללות אנא ומבושל קאי דבשורש הט' בספר המצות סובר דריבוי הלאוין אין לוקה כ"א א' אם לא שאמרו חז"ל בפירוש דלוקה ב' וכבר הוקשה לו להרמב"ן ז"ל בהשגותיו מהא דאביי ורבא דאמר אביי אכל נא לוקה משום נא וכ"א צלי אש אלמא ב' אזהרות לוקה ב' יע"ש והנה י"ל דשאני הכא דאביי סובר דכ"א צלי אש לאו הוא וקאי אחי וחמי טבריא ולוקה אחי וחמי טבריא ה"ה אנא לוקה משום כ"א צלי אש דע"כ אמרינן בנכפלו אזהרות אין לוקה ב' ואמרינן לעונש יתירא אלא במניעה א' שבאה בכפל בלשון א' ממש משא"כ כ"א צלי אש דמזהיר על חי וחמי טבריא וללקות הוא בא ה"ה ממילא דלקי בנא משום צלי אש (והוה לאו העטוף ועיין לקמן כאן וכלל ח"י אי"ה) ורבא חולק למ' כ"א צלי אש דהוה לאו כללי שאין מפורש בו שום פרט דלא לקי כלל כמבואר בסנהדרין ס"ג וכפשטא דברייתא דלעיל אכל חי אין חייב אלא אפילו אכל נא ומבושל יחד ל"מ דלא לקי משום כ"א צלי אש ומשום נא תרתי (דכ"א צלי אש דסמוך לנא הוה כאלו פרטנא כו') דוודאי לא לקי תרתי כיון דבאו אזהרות כפולות על ענין א' אין לוקה ב' (דהשתא כ"א צלי אש לא מזהיר אחי וחמי טבריא והבן) אלא אפילו אנא ומבושל לא לקי שתים אפרטים המפורשים:

ועם זה יתישב מ"ש הכ"מ בהל' סנהדרין פח"י ה"ג דכיון דקיי"ל בסנהדרין אין לוקין אלאו שבכללות נדחו דברי אביי וקיי"ל כרבא והקשיתי לעיל דמסנהדרין אין ראיה דהתם לאו כללי הוא משא"כ כאן הפרטים מפורשים ועוד מה צורך לראיה דהלכה כרבא כפי הגירסא דילן בנזיר עתה ראיתי כי דברי הכ"מ הם מועתקים מדברי הר"מ ז"ל בשורש התשיעי רק מלת וקיי"ל כרבא הוא הוספה מדברי הכ"מ. וכפי מ"ש בסמוך א"ש דל"ת