שושנת העמקים צא

שתיהן כ"א א' ובאכל א' מהם לוקה א' (להר"מ הגי' מהופך ופסק כרבא) והנך רואה שהר"מ ז"ל פרט ב' מינין המין א' שכולל דברים רבים ואין פורט שום מין בפירוש כלא תאכלו על הדם והמין הב' שכולל ענינים רבים ומזכיר כ"א בפ"ע וההפרש ביניהם דלא תאכלו חדא לא לקי כמבואר ובנא ומבושל חדא לקי כל"ק וממרוצת דברי הר"מ ז"ל משמע דאם התרו משום כ"א צלי אש אף חדא לא לקי כלא תאכלו על הדם. ואני תמה מ"ש הכ"מ דכיון דמסיק בסנהדרין אין לוקין על לאו שבכללות נדחו דברי אביי ופסק כרבא וכל"ק למעט במחלוקת ומה ענין הא דסנהדרין דהלאו אין מפרש הפרטי' דאף חדא לא לקי וכ"פ הר"מ ז"ל בה' שחיטה פ"א ה"א ובה' סנהדרין פי"ג הי"ד ולעולם אימא לך היכא דפרט הכתוב כמה מיני' בלאו א' לקי ב' בהתראה א' דב' התראות נזיר שהיה שותה כו' לקי כ"פ) ועוד בלא"ה כיון שגורס בהיפוך ממילא הלכה כרבא בר מיע"ל קג"ם. עוד אני תמה לפירוש הר"מ ז"ל בסוגיא דפסחים דפליגי לרבא בל"ב אף חדא לא לקי בנא ומבושל איך יפרנס פלוגתא דרבי ות"ק בשאר משקין למר יליף מק"ו ולמר מבשל יתירא וע"כ למלקות דלאיסורא מכ"א צלי אש נפיק כמ"ש התוס' שם מ"א א' ד"ה איכא מינייהו כו' ולל"ב דחדא לא לקי מה נ"מ מק"ו או מבשל. ומיהו הא דאמר שם אכל כזית נא משחשיכה חייב אין קושיא לל"ב י"ל חייב שעבר בל"ת כמ"ש מהרש"א ז"ל שם כעין זה גם הא דאמר יכול אכל כזית חי יהא חייב ת"ל נא ובשל י"ל דגי' הר"מ יכול יהא עובר היינו בל"ת וכה"ג צ"ל הגי' בב"מ קט"ז דהגי' בברייתא אבל זוג של ספרים חייב ב' עובר ב' וכדבעינן למימר לקמן בעזה"י:

ודע דל"ק ול"ב בפסחים לפירש"י ותוס' לכ"א יש קולא וחומרא לל"ק חומרא דחדא לקי וקולא דברחיים לא לקי על הכלל כרב יהודא בב"מ קט"ו ב' כיון דלקי על הפרט תו לא לקי על הכלל ולל"ב דלא מייחד כלאו דחסימה שכולל ברשולים רבים נא ומבושל כו' מש"ה לא לקי על הכלל כלל משא"כ כי נפש הוא חובל לא הוה כולל כ"כ דשם א' הוא דלא יחבול כלי אוכל נפש אפשר דלוקה על הכלל ועל הפרט כרב הונא שם. והא דאמר בב"מ ואביי כרב הונא וכ"א צלי אש לכדתניא לכאורה חולק הסוגיא דשם עם פסחים דלל"ק וודאי אתי' אביי כרב הונא דהא חדא לקי ואפ"ה לא לקי על הכלל ועל הפרט ולל"ב נמי טעמא דאביי דלא מייחד לאוי כלאו דחסימה וכי נפש אפשר דמי ללאו דחסימה ובב"מ הוא סוגיא שלישית דטעמא דאביי לאו משום לאו שבכללות אלא משום דכ"א צלי אש לא ללאו אתא כ"א לכדתניא וכמ"ש לקמן אי"ה משא"ה לפי' הר"מ ז"ל ל"ב מיקל מל"ק דאף נא ומבושל אין לוקה כלל כו' וע' כ"מ פ"ח מה' ק"פ ה"ד וכפי הנראה שסיים שם בקושיא דהיל"ל לקולא כל"ב דחדא לא לקי ובקצת דפוסי הכ"מ יש ט"ס דמ"ש והלכך כו' יע"ש ועיין בס' מרגניתא טבא בשורש הט' דף צ"ג ד' להגאון מהו' אריה ליב מדיטו"ל תמה שם והא וודאי ט"ס בכ"מ. ולקושית הכ"מ י"ל או כמ"ש בלב שמח בשורש הט' דף פ"ד א' (למהר"א אל יגר"ו ז"ל) דמברייתא אכלו נא חייב מוכח כל"ק ואף אם נאמר מלת חייב אין כ"כ ראיה מ"מ מפלוגתא רבי ות"ק מוכח כל"ק דחדא לקי וכמש"ל ומיהו י"ל דר' ורבנן ילפי דלהוי בל"ת לחוד דכ"א צלי אש עשה הוה ועמ"מ פ"ב מה' מ"א בהמה אותה תאכלו ברייתא בת"כ פ' שמיני ובקרבן אהרן והר"מ ז"ל לשיטתיה:

והנה הלח"מ בהל' מלוה ולוה פ"ג ה"ג הקשה מ"ש בנא ומבושל דפסק דלוקה א' וברחיים ורכב פסק דלקי ב' ולדידי דשם פסק כרב יהודא דלוקה ב' וברייתא מסייע ליה דלוקה ע"ז בפ"ע וע"ז בפ"ע דמשמע מלקות וה"ט דלוקה ב' דאל"כ למה כתב רחיים ורכב וכי נפש לכתוב רחיים לחוד ומצי למילף שאר כלים במ"מ כמ"ש התוס' במציעא ד"ה אמר לך רבא וכיון דכתבה רחמנא רחיים ורכב ע"כ ללקות ב' על רחיים ורכב