שושנת העמקים ט

דרבנן מקדש וע' ברי"ף ואה"ע שם וחזקה מסייע לס"ס ומיהו בספק פלוגת' לא מהני חזקה ועב"ש שם אות י"ט צ"ע שזהו לשון הר"מ ז"ל פ"ז מה"א ה"ז וכמ"ש המ"מ שם דקדושי ספק הוה בפסולי עדות דרבנן ועכ"מ שם ופ"י מה"ג ה"ג בשם מהרי"ק וצ"ע:

ואם עשה ציצית ביו"ט י"ל אף לריב"א פסול מ"ה כי לית עשה דלדחי לא תעשה די"ט עיין א"ח סימן י"ג דהיכא דא"א לית עשה והבן זה:

כלל א שאלוני רעיוני וסעיפי לאמור בהא דתנינן תמן בברייתא דר' ישמעאל השנוי' בת"כ בי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן וקחשיב התם ק"ו ובנין אב מכתוב אחד דהיינו מה מצינו (ואף להראב"ד ומחלוקת הגר"ש עיין במדו' אהרן דכ"ע מודים דמה מצינו ניתן לדרוש מעצמו) לאיזה צורך נמסר מדות הק"ו והלא בכל ק"ו יש מה מצינו. והשבתי להם קושיא זו מכת הקודמין היא הובא בס' ידי אליהו למהר"ר אליהו ן' גלאפאפה ז"ל בדף קכ"ג ע"ב ד"ה ותמונה בשם מהרי"ק ותירץ כי ק"ו יליף אף בב' ענינים דלא דמו ומה מצינו יליף דוקא דדמו והם ענין אחד ובס' הנ"ל ביאר זה באורך ואני אבוא בקוצר כי בעלי הגיון אמרי שיש לחלק מין בעלי חיים למין וסוג וסוג הסוגים. מין עד"מ מין חמור שור וכדומה סוג כולל יותר כמה מינים כציפור כל כנף שכולל כל מיני עופות נשר ועורב כו'. וסוג הסוגים מין בעלי חיים כולל יותר מין אדם ובהמה ועופות כו' ומדת מה מצינו לא יתכן כ"א במין מיוחד כמו דאמרינן בביצה דיליף שלמי חובה משלמי נדבה לסמיכה דהוה ב' פרטיים במין א' לא ב' מינים נפרדים וק"ו יליף אף ב' מינים נפרדים יע"ש. ולדעתי אין זה מספיק וכמדומה שימצא ניגוד לזה מכמה מקומות בש"ס. וא"ל דמ"מ לא יליף אלא כשהנושאים משתווים בדבר מה זולת הדבר שאנו רוצים ללמוד חד מחבריה ולזה הוצרכנו למדת ק"ו שאין ביניהם שום יחוד והשתוות דהמעיין בכמה מקומות בש"ס ימצא דיליף מ"מ אף שאין ביניהם שום שיווי. עיין כתובות ל"ב א' ובתו' ד"ה שכן ובמהר"מ שי"ף ופני יהושע שם דבמה הצד בעינן חומרא השוה בשלשתן הא לא"ה פרכינן צד חמור הא חדא מחדא לא ואף די"ל שם יליף בק"ו דהיינו אם ממונא לחומרא יליף הכי מה חובל שהותרו מכללו כו' ואי ממונא לקולא יליף הכי ומה חובל שחייב ה' דברים כו' ומכל מקום המעיין בכמה מקומות בתלמוד ימצא שיליף מה מצינו אף בלא שום שינוי. והנה קושיא זו י"ל בכמה אנפי:

הפן הא' עד"מ אם יכולין ללמוד ראובן משמעון במה מצינו לחומרא ומלוי יכולין ללמוד ראובן לקולא באמרנו לוי שיש לו קולא פלונית עכ"ז יש לו חומרא זו ראובן לכ"ש הנה אף דקיי"ל לקולא וחומרא לחומרא מקשינן היינו כששניהם שווין ר"ל או שניהם במ"מ או בק"ו וכדומה משא"כ כאן שבקינן המ"מ ויליף הק"ו דעדיף ממה מצינו ויליף לקולא. ומעתה צורך גדול למדת הק"ו וכאמור. וכ"ת איך יצויר זה אם משתווה ראובן הלמד עם מלמדו שמעון בכל חומרות והקלות א"כ איך יליף ראובן מלוי לקולא נימא שמעון יוכיח ואי שמעון חמור מלוי בהכרח חמור מראובן ובלא ק"ו איך יליף ראובן משמעון לחומרא כבר יש תירוץ לזה דראובן יליף מלוי בק"ו ויהודא ליוכיח ומשתווה ראובן עם המלמדים בחומרת פירכא כל דהו ושמעון אין משתוה ועיין חולין קט"ו או דראובן יליף במה הצד מלוי ויהודא וכל מה הצד מעלמא לא פרכינן ומיהו זה יצדק מה הצד ק"ו הוה אבל למ"ד מה הצד הוה מ"מ יקשה ובספר גינת וורדים כתבנו מזה וע"כ כדרך הא' ועיין של"ה בסוף הספר בכלל דרב מרדכי כל מה הצד פרכינן כ"ד ומגופו אם נאמר זה אינו נוהג אלא בק"ו ולא במ"מ א"ש. והמעיין שם בחולין בהא דאמר נבילה תוכיח ובמהרש"ל שם י"ל כפשוטו דודאי מדת הק"ו יש בו צורך דאי לא נמסר רק מ"מ א"כ היכא שיש דבר המשתווה עם המלמד בחומרותיו וקולותיו אף