שושנת העמקים י

שאין משתווה עם הלמד היינו עושין יוכיח לומר פלוני יוכיח לכך נמסר מדת הק"ו וא"א לומר פלוני יוכיח אא"כ שהיוכיח משתווה עם הלמד ממש אז פלוני יוכיח יע"ש היטב במהרש"ל ותבין ועיין במגיד משנה פ"ב ממ"א ובשורש הי"ד להר"מ ז"ל דבר הנאסר בביאור בעשה יליף בק"ו מלקות ובס' ג"ו צידדנו דוקא בק"ו לא במה מצינו א"ש וכ"ש למ"ד במכות י"ז עונשין בק"ו מ"ה דצריך למדת ק"ו:

הפן הב' אם נאמר דהלכה כר"ט דמופרך ק"ו לא אמרינן דיו כפי הנראה בקדושין ה' ב' בתו' ד"ה חופה ובאה"ע כ"ז. א"נ י"ל דוקא היכא דמופרך ק"ו לא אמרינן דיו הא במה מצינו אף דמופרך אמרינן דיו. וכעת לא מצאתי ניגוד לזה זולת מקום א' בסוטה כ"ט יליף שני שפוסל תרומה מטבול יום וכלי חרס במה הצד ועכ"ז כתב רש"י פסחים י"ז ב' ד"ה ומה מח"כ כו' שלישי שפסול כו' דמופרך לא אמרינן דיו ותפול הקושיא על שני ג"כ נימא דיו ומה הצד הוה מצינו למ"ד כן וכ"ה דעת הר"ש ס"ודיליו הביאו של"ה בסוף הספר אשר ע"כ לכאורה מוכח דבמה מצינו נמי אמרינן מופרך לא אמרינן דיו אמנם המעיין ברש"י סוטה כ"ט ב' ד"ה ולשון שפירשתי היכי אמר כ"ח יוכיח והא כ"ח מטמא חולין וממ"ש עוד כ"ש שטמא בחולין יראה בעליל שסובר כל מה הצד הק"ו בתוקפו עומד וככחו אז כוחו עתה וא"ש מ"ש בפסחים דלא אמרינן דיו היכא דמופרך ק"ו וה"ה בשני שיפסול תרומה וכדאמרן וה"ה בשלישי גופא שפסול קודש בק"ו ממח"כ נמי במה הצד דמה למח"כ שכן אה"ט ודאי כ"ח יוכיח ומה לכ"ח שמטמא מאוירו מח"כ יוכיח ואפ"ה הוה ק"ו גמור ולשיטת הסוברים דמה הצד חוזר מק"ו ולא הוה רק מה מצינו סובר כתו' פסחים שם אף דלא כר"ט יליף שפיר דהוה גלוי מלתא דטבול יום כשני שאין פוסל חולין ומח"כ כשלישי שאין פוסל תרומה ולעולם דכ"ע סברי דמופרך לא אמרינן דיו זה דוקא, בק"ו ולא במה מצינו. וכפי הנראה ממרוצת דברי רש"י ז"ל בפסחים שם שכתב וקיי"ל בב"ק דהיכא דמופרך ק"ו לא אמרינן דיו דהלכה כן וצ"ע בקדושין חופה משמע דאין הלכה כר"ט ובקרן בחצר הניזק קיי"ל כרבנן ומההוא י"ל כמ"ש בתיבת גמא ומש"ז יש ראיה. ועיין זבחים נו"ן ב' למד מן הלמד יש קצת נ"מ במדת הק"ו:

שאלני משכיל א' לדבריך שאתה אומר בספר גנת וורדים כלל א' טעם דאין עונשין מק"ו שמא יש איזה פירכא א"כ לקולא איך יליף ק"ו ואיך רשאין להקל מספיקא. והשבתי לו דבר זה לא מפי עצמי ומסברא הרצוניות אמרתי אלא מפורש הוא במדות אהרן ובמבוא התלמוד ובקצורי הכללים יע"ש ולמ"ד ספק תורה לחומרא מדרבנן כמ"ש הר"מ ז"ל פ"ט מה' טומאת מת י"ל קצת זה. והנה בקדושין דיליף חופה קונה לר"ה אה"נ דלחומרא ואי מקדש אחר בעי גט מתרווייהו ושם בדף ל"ד א' יליף מתפילין הא מסיק היקשא הוא ולמ"ד תפילין מ"ע שלא הז"ג יש לעיין בזה עיין רש"י שם דף ל"ה א' בד"ה מא"ל ובתו' ד"ה מכלל וד"ה אלא. ואזכיר קצת מקומות שיליף ק"ו לקולא:

המקום הא' קידושין י"ד א' ותהא א"א יוצא' בחליצה ויבמה בגט אי לאו קרא י"ל דה"א דנבעי גט משני ג"כ וכן יבמה לשוק למ"ד אין קידושין תופסין ביבמה לשוק ובחולין כ"ג תהא פרה כשירה בשחיטה וזבחים י"ז ותותר אנינות ותותר טומאה כל אלו הקלין וחמורין לקולא הם ומיהו באונן י"ל דאין מחלל עבודה ואי עביד באנינות דיעבד כשירה ואין רשאי להביא אחר מספק חולין לעזרה. וההוא דחולין אין זה ק"ו אלא גלוי מלתא כמ"ש התו' שם דמש"ה לא הוה תרי ק"ו דסתרי אהדדי יע"ש ועדיין צריך להתיישב מכמה מקומות בש"ס. ואמנם ק"ו בכלל מאתים מנה ודאי לקולא יליף שפיר דל"ש פירכא ועיין במדות אהרן בק"ו בחלק י"ג יע"ש. ומש"ל דהיכא דיש ק"ו לקולא ומה מצינו לחומרא שבקינן מה מצינו זה אמת ויציב וה"ה חדא מתרתי במה מצינו לחומרא וחדא מחדא לקולא על האופנים שכתבנו לעיל נמי יליף חדא מחדא דעדיף טפי ובספר ג"ו יע"ש. ומ"ש במדות אהרן