שושנת העמקים פח

ד' א' ב' בהקשותו על מהר"ש יפה ז"ל במ"ש על הרא"ם ז"ל דמחלוקת יוסף עם אחיו הי' שאכלו בשר ממפרכסת הקשה הר"ש יפה ז"ל דקודם מ"ת ל"ש מא"מ כתב דעת הר"א דע"כ מעולם לא נאסר יע"ש והנה א"ו הוא דעיקר הפירוש מי איכא מידי הכין הוא וכאמור. ואמנם במה שתמה על מ"ש מהר"ש יפה ז"ל בשם רבו ז"ל דמחלוקת יוסף עם אחיו שהיו אוכלין בן פקועה ויוסף לא ידע התפלא שם ואמר והקושיא על הרא"ם שהקשה יפול ג"כ על פי' רבו דקודם מ"ת היה בן פקועה אסור לב"נ דלא גרע ממפרכסת. עוד תמה ממ"נ אי ראה שחותכין קודם שתמות ואכלו עברו אחי יוסף לאו דלא תאכלו על הדם ואי לאחר מיכן נבילה הוא ולא אמ"ה וסיים שלא מצא קורת רוח בשיטת רבו דמהר"ש יפה ולמה נשא פנים לרבו יע"ש. ואני העני תמה על עצמו למה האשים אדונינו המ"ל כ"כ למהר"ש יפה וחרה אפו בשיטת רבו ואני ההדיוט אתקן שיהיו דברי חכמים קיימים. הנה מ"ש ממ"נ כו' לא הבינותי חדא דזה להר"מ ז"ל פ"א ה"ב בה' שחיטה דהוה ד"ת משא"כ לרש"י פ' העור ורוטב קכ"א ב' ד"ה וממתין דהוה מדרבנן ועל ח"מ שם אין קושיא וגם להר"מ י"ל דראה שחתכו קודם נחירת הוולד והניחו עד שתמות הוולד דיוסף לא ידע שהוא פ"ב והרי אמ"ה והם ידעו וכיון שהמתינו עד שתצא נפש הוולד לית איסור לא תאכלו אף שחתכו קודם שתצא נפשה כמבואר חולין ל"ג א' חותך וממתין ומ"ש מפרכסת או בן פקועה. (או דיוסף מחולק עם אחיו במחלוקת ר"מ ורבנן אי בן ט' ניתר בשחיטת אמו או לאו) ומה שהקשה המ"ל דקודם מ"ת היה ב"פ אסור דל"ש מי (אי) איכא מידי יש ליישב בטוב טעם ודעת דסברתו הוא דנהי דאי איכא מידי כו' שייך לאחר מ"ת דלא מצינו היתר לישראל ולעכו"ם אסור אף במידי דשייך טעמא כמפרכסת לישראל בשחיטה עת"ו חולין ל"ג א' ד"ה אחד היינו לאחר מ"ת משא"כ הא דהתורה להתקדש נתנה ולא להקל עליהם לק"מ בכאן דוודאי להתקדש נתנה דאלו קודם מ"ת נצטוו על אמ"ה ותקנתו קל במיתה בעלמא הותר ואי אתרמי שחתכו קודם מיתה בעודה מפרכסת היה אסור אח"כ מ"מ גוף ההיתר קל הוא וכשנתנה תורה החמירה ביותר ואמ"ה אין היתר כ"א בשחיטה וכמה זהירות צריך כסכין וכדומה הרבה בוודאי להתקדש כו' ומה בכך כשחותך ממפרכסת ומניחו לאחר שתמות מותר אין זה קולא וכאומר ולאחר מ"ת אף עכו"ם כה"ג שרי דליכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור ותרי גווני מי איכא מידי יש. משא"כ לשיטת רבו ז"ל דמחלוקת יוסף עם אחיו בבן פקועה שפיר אכלו אחיו דקודם מ"ת לא נאסר באם המית האם בנחירה וכדומה ונמצא הוולד חי בתוכה (דכי מיית הוולד ברישא במתה מעצמה) דהתורה להתקדש נתנה ולא להקל ומאחר דלאחר מ"ת ניתר מגזירת הכתוב בהמה בבהמה תאכלו ה"ה קודם מ"ת ע"י נחירה כה"ג ואף שיש לגמגם קצת ע"ז מ"מ הרואה יראה שיש ליישב שיטת רבו של מהר"ש יפה ז"ל וכדאמרן:

והנה לר"י דאמר ג"ה לבני יעקב נאסר וקודם מ"ת היה מותר בהנאה אף כר' אבוהו דלא יאכל אכילה משמע ומאותו מפיק לשאר אסורין ולר' מאיר מנבילה נמי מיתורא דהיתר הנאה דל"צ לגופא לומר הא בעלמא אסור בהנאה דאל"כ אלא ר"מ סובר לא יאכל פשטי' משמע אכילה והנאה וצריך היתר הנאה בנבילה גופא ז"א חדא דלא צריך לנבילה דהמת יהיה לו היאך יצויר ועוד אמ"ה דנאמר לב"נ היה קודם מ"ת אסור בהנאה ולאחר מ"ת שרי מהיקשא לדם כדמסיק בפסחים והתורה להתקדיש נתנה וזה י"ל מ"מ פשטיה משמע דלא יאכל אכילה לחוד ומיתורא דהיתר הנאה בנבילה או מאותו יליף שאר איסורין ואפ"ה פריך והרי ג"ה וכנראה לר"י פריך עתוס' פסחים כ"ב א' ד"ה ור"ש אלמא אף לר"י ג"ה לבני יעקב נאמר וכשנתנה תורה נאסר דאותו קאי נמי אג"ה הנאמר קודם מ"ת ומיהו מכאן אין ראיה דנאמר דנשתנה פירוש הקרא דאותו קאי לכל איסורין שבתורה: