שושנת העמקים פז

וכמ"ש המ"ה גופא. ומש"ה הונח לו דהכול מומחין וליכא אלא מיעוטא דמיעוט' שמא באונס וכה"ג לא אמרינן סמוך. ועיין בי"ד סימן ב' ס"ב במומר לתיאבון א"א בו רוב מצויין מומחין ולכאורה יאמר דב' מיעוטי מיעוט שאין מומחין ב' שמא אירע באונס והוא לא אומר דמומר לתיאבון הוא ומצטרפין לחזקה כההיא דיבמות משא"כ בישראל כשר אם אירע אונס היה אומר אלא דקשיא ההוא אבדו גדייו דאיכא ב' מיעוטים שמא אירע אונס ואין לפנינו ומיעוט אין מומחין וע"כ או דב' מיעוטים גרועים אין מצטרפין לומר סמוך או דהכל מצויים וכדאמרן ומומר י"ל מ"ה לא אמרינן ביה רוב מצויין וצ"ע. וי"ל אם אירע אונס באשפה היה משליך לא בשוק וצ"ע:

עוד דכל היכא דאיכא לברורי בקל מבררינן ברוב או חזקה ועיין בתה"א זיי"ן א' בשם הרמב"ן ז"ל דמש"ה שואלין דאיכא חזקה ומיהו התם סעד לדברי הגאונים יע"ש והכין הלכתא ואפשר אף מיעוטא דמיעוטא אפ"ה כל דיש לברר בקל מבררין ע"י שאלה וכדומה וע"י טורח גדול הוא דסומכין ארובא ואחזקה כההוא דח"י טריפות וכדברירנא במקום אחר וריאה דבקל הוא או דמיעוט המצוי הוא סירכות ועי"ד בסימן ל"ט ומ"ש בפריי שם ועפר"ח א"ח ה"פ ואי"ה שם יבואר עוד:

כלל טז בו אבאר הא דכל מידי דלישראל שרי לעכו"ם ג"כ שרי ואחקור בו פסוק הנאמר קודם מתן תורה ולא נשנית דלאחר מתן תורה לישראל נאמר אי נשתנה פירוש הפסוק והפשט או נשאר בפירושו כמו שנאמר:

דע דדבר מוסכם הוא ליכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור כדמסיק סנהדרין נ"ט א' לר"י ואף לרבנן דג"ה בסיני נאמר אפ"ה מסיק בחולין ל"ג א' ליכא מידי כו' והתוס' שם ד"ה אחד התנו בו ג' תנאים א' היכא דאיכא טעמא ל"ש מי איכא מידי עד שהניחו בתימא אהא דא' עכו"ם כו' והא איכא טעמא והלח"מ פ"ט מהל' מלכים הי"ג הליץ בעד רבינו בשביל זה וסובר דסוגיות חלוקות הם יע"ש. הב' דל"ש מי איכא מידי אלא היכא שמותר לישראל הא אסור משום איסור אחר מא"מ הג' מה שהוא מצוה לישראל ל"ש מא"מ. ומ"ש הכ"מ בפ"ט מהל' מלכים הי"ג כוונת רבינו דב' דברים מותרים לישראל ואסורים לב"נ ל"ד דטמא לישראל אסור משום טומאה ומפרכסת איכא טעמא כו'. ואמנם התוספת סיימו בחולין דלריש לקיש דח"ש מותר מ"ה לית ליה האי כללא דמי איכא מידי וכבר כתבנו בס' ראש יוסף על חולין אשר כתוב ת"י פירוש דבריהם דקשיא להו אליבא דחכמים חולין ק"ב א' דאמ"ה אין נוהג בישראל בטמאים ובב"נ אף בטמאים א"כ ח"ש בטמאה לישראל דלית עשה דשאין זבוח (ובטהורה י"ל עשה דשאין זבוח אף בח"ש דאכילה דידיה רשות ועמ"ש בס' ג"ו ופריי לי"ד בפתיחה לה"ש וע' תוספות שבועות כ"ד א' ד"ה האוכל ולפריב"א שם צ"ע ולב"נ אסור במשהו בשר גידי' ועצמות דמצטרפין לכזית. ומיהו אליבא דר"י אף לר"ל ליכא מידי דאל"כ קשיא והרי ג"ה כדפריך בסנהדרין ור"י סובר אמ"ה נוהג בישראל אף בטמאים וע"ש במהרש"א ז"ל. ופירוש ליכא מידי ל"מ דליכא מידי שיהא עתה דבר לישראל שרי ולעכו"ם אסור אלא אפילו אם לעת עתה לב"נ וישראל שרי וקודם מ"ת היה אסור לב"נ גם זה לא אפשר דכשיצאו ישראל להתקדש ולחומרא לא לקולא וכדפי' רש"י ז"ל בהדיא סנהדרין נ"ט א' ד"ה לזה ולזה כו' ומשני כו' שכשיצאו ישראל מכלל ב"נ להתקדש יצאו ולא להקל יע"ש והדין עמו דאנו אין לנו אלא ג"ה ולר"י וקודם מ"ת רק לבני יעקב נאסר כמ"ש רש"י ד"ה ואליבא דר"י והתוס' פסחים כ"ב א' ד"ה ור"ש וכי פריך אימא לב"נ ולא לישראל היינו לעת עתה מותר לכל מאחר דלא נשנית גם בלא"ה הכין הוא:

וראיתי להמ"ל בפרשת דרכים דרך האתרים