שושנת העמקים פד

פ"א הי"ב כר"ע פ' העור והרוטב קכ"ד יע"ש ועתוס' בכורות כ"ג א' ד"ה נבילה הקשו זה אמאי נבילה בשחוטה מטמא במשא יע"ש ועיין בקרית ספר שם ולהר"מ ז"ל י"ל מ"ה אף במשא טהור ומדרבנן אמרו דלהוי חשוב בא לכלל מגע ומש"ה בשפעה חררת דם דלח הוא ואין לטומאה מציאות במקומו לא גזרו חז"ל וכיון שכן בשלמא בבית שכל הבית טמא דלענין אוהל ל"ש זה ומ"ה טמא ול"ש ביטול ברוב לענין אוהל ושאני טומאת משא וכאמור וראב"י ור"ש דאמרו ד"א לאו דהא בהא תליא ורבנן דפליגי אר"ש מודים לדינו של ראב"י אלא דר"ש וראב"י שניהם אמרו בביאור ד"א דבטל הוא ברוב ופסק הר"מ ז"ל כסתם מתני' דנדה כ"ו א' והנה בגמרא שם כ"ז א' אמר רבי מאיר דהוציא בבית החיצון טהור דנמוק ב"פ והר"מ ז"ל בפכ"ה מהל' טומאת מת השמיט זה ויראה כמ"ש דפוסק כמשנה דלא מוזכר שם חילוק זה ופליגא על ברייתא ומש"ה אף בהוציא לבית החיצון טמא דבאוהל ל"ש ביטול ברוב וכאמור ועכ"מ פ"ד מה' בכורות הי"ב במ"ש ואף דטעם זה לר"ש קאמר כבר עמד בזה הלשון הלח"מ ז"ל דהא הר"מ ז"ל פסק כן כר"ש. וליישב זה אפשר דט"ס הוא וצ"ל דטעם זה לר"ח נאמר דהתם קאמר תני ר' חייא לא מטמא לא במשא ומגע ומאחר דאינה טמאה אמאי תקבר כדי לפרסמה וכפירש"י דקס"ד דאין כאן וולד (והיה יכול להקשות אמאי נפטרת מבכורה וניחא להקשות מרישא) משא"כ באמת דיש וולד אלא משום ביטול ברוב אין מטמא א"כ בלא"ה תקבר דיש כאן וולד ומש"ה כתב הכ"מ דאף בשליא כו' ויש לראות דמפני ביטול ברוב לא תקבר ולא תפטור מבכורה ואולי דלא ניזוק עד לאחר שיוציא מכח חבלי לידה ולא כר"ש וזה סותר למ"ש הר"מ ז"ל גם בגמרא גופא קשה וצ"ע:

עוד אני חוזר על הראשונות דקיי"ל רובא וחזקה מ"ה רובא עדיף ומדרבנן אמרינן סמוך לחומרא ולא לקולא להמעיין היטב בסוגיות הש"ס ופוסקים ואף להנ"י בר"פ האשה שהלכה י"ל כן כמש"ל. ובבכורות כ' א' בהא דרבינא רובא דתליא במעשה י"ל לר"ת דפוסק חלב אינו פוטר מטעם סמוך מיעוטא לחזקה כמ"ש התו' בכורות שם כ"ב ד"ה חלב כו' א"כ למה לרבינא לומר הטעם דתליא במעשה. ולזה י"ל דמוכן ואילך ספק משמע מ"ה דאל"ה הול"ל חוששין ובס' ג"ו צידדנו אי רובא דליתא במעשה מ"ה לא הוה רוב או מדרבנן. או יאמר כי אמרינן סמוך בחזקה מבוררת אבל לומר כמו בשעה שנולדה לא היה וולד אף עתה עדיין לא ילדה אדרבה בשעה שנולדה היה לה חזקה תתעבר ותילד תוך שנה כרוב כו' וחזקה כי הא שרוב מכחיש לה מתחלה לא מחמירין מדרבנן לומר סמוך משא"כ חלב סמוך מיעוט' לחזקה ברורה דאין הרוב מכחיש לה כיון דתליא במעשה וכעת לא מצאתי גילוי לדין זה וצ"ע:

ודע דהרשב"א ז"ל במ"ה ח' א' (דפוס ברלין) כתב דברים ראוים להעתיקם כאן וז"ל ועוד היה לו להתבונן (הרא"ה ז"ל) אנן היכי. אכלינן בישרא דאיכא חזקה ומיעוט נגד הרוב (עמ"ש בפריי לי"ד דנקב הוושט במקום שחיטה הוה ספק בשחיטה וכמ"ש מ"ה כאן ותו' מציעא ך' ב' ד"ה איסורא ומפני שראיתי שיש גדולים מפקפקים בזה לענ"ד כמ"ש) כו' והאריך ומסיק דמש"ה לא אמרינן סמוך מיעוטא מדרבנן דלא אמרינן כן אלא ברובא וחזקה דעלמא משא"כ חזקה המסתלקת ע"י המתעסקין לסלקה ורוב המתעסקין בה מסלקין החזקה לא אמרינן סמוך כו' עוד תי' דהתם המיעוט מרע הרוב ממש ומן הרוב אתה מסלקו כלומר מאותו חלק המרובה שמתעברות יש מקצתו שמפילות שאין לומר שכל הרוב מתעברות ויולדות שא"כ הכול מתעברות והרוב יולדות ומיעוט מפילות והא ליתא דאיכא עקרות כו' אלא הרוב מתעברות ומיעוט אין מתעברות והרוב המתעברות יולדות ומיעוט מפילות ולפיכך חשוב הוא לעמוד נגד הרוב בצירוף החזקה ותדע דלמה לא חשיב התם מיעוט שאין מתעברות אלא דלא חשוב