שושנת העמקים פג

וראיתי להריטב"א ז"ל בקדושין ע"ט א' ד"ה וקשיא הקשה מהא דתנן שליא בבית הבית טמא ולא אוקי מיעוט שליא שאין בה וולד לחזקת בית שטהור ותירץ כיון דהיה השליא בבית נפיק מחזקתו הבית יע"ש וזה כפי מ"ש שם בדף פ' דווקא בספק מגע אוקי אחזקה ולא בע"א והנה עיקר קושייתו דבנדה כ"ז א' בברייתא שם שליא בבית ר"מ מטמא וקשיא ליה שפיר דלר"מ רובא וחזקה הו"ל פלגא מ"ה ואמאי מטמאין כיון דהבית דבר שאין דעת לשאול הוה וע"ז תי' כיון דהשליא בבית נפיק הבית מחזקה והוה שליא כבית ולרש"י ז"ל שפירש מטפחין באשפה ובבצק וודאי נגע אלמא אף בוודאי נגע לר"מ אין עיסה כתינוק ואמאי שליא בבית טמא לר"מ דלרש"י רוב תינוקות הוה רוב גמור ועוד ולר"מ בכל רוב גמור נמי סמוך מ"ה כמבואר אם לא שנאמר דהוה מיעוטא דמיעוטא שליא בלא וולד ואף לר"מ כה"ג לא אמרי' סמוך. כמבואר ביבמות קי"ט א"ב יע"ש. ועם זה יתישב מ"ש התו' בנדה י"ח א' ד"ה שליא שהקשו לפירש"י מב"ק י"א שליא כו' סמוך מיעוטא דאין להם וולד למחצה שלא יצא רוב הוולד ואפשר דכי אמרינן סמוך מיעוטא למחצה לא במיעוטא דמיעוטא וכעת לא מצאתי זה בפירוש אי כה"ג אמרינן סמוך למחצה:

והנה הר"מ ז"ל בה' טומאת מת פכ"ה ה"י פסק דשליא בבית הבית טמא (והמ"ל הביא דברי הריטב"א בקדושין ע"ט א' ולכאורה לא ידענא למה הביאם דאנן קיי"ל כרבנן) ובהל' שא"ה הי"ו פסק בהמה ששפעה חררת דם אין מטמא לא במגע ומשא והא בבכורות כ"ב א' אמר ר' יוחנן ראב"י ור"ש אמרו ד"א ואיך פסק לתרוייהו שוב ראיתי להתי"ט פ"ג מ"ד ד"ה ר"ש בנדה הקשה כן והתפלא על הר"א ז"ל שלא השיגו והכ"מ שלא העיר בזה ועיין בלח"מ פ"ד מה' בכורות הי"ב עמד בזה ותי' עפ"י מ"ש התו' בכורות כ"ג ב' ד"ה אלא כו' יע"ש וכוונתו דאמרו ד"א לאו דהא בהא תליא ורבנן דפליגי אדר"ש מודים לדראב"י דבבהמה נימוק שפיר ובטל ברוב ובשליא של אדם אין נימוק בפ"א ונכון הוא ואמנם לכאורה הייתי סבור דהר"מ ז"ל כבר פדא פוסק בכורות כ"ג א' טומאה חמורה עד לגר ומ"ש בה' שא"ה בפ"א הי"ג וי"ד בשר נבילה שנפסד מאכילת כלב טהור היינו אף במגע כפירש"י שם ד"ה טומאה חמורה היינו משא ובתו' שם ד"ה טומאה כו' וא"כ מ"ש בפשיטות דמש"ה בשפעה חררת דם טהור במשא ג"כ דאין ראויה לגר ובמגע משום ביטול ברוב שוב ראיתי שזה טעות דהר"מ ז"ל פסק כר' יוחנן שבהי"ד כתב דסרוח מעיקרו אין מטמא שנאמר לגר כו' והוא לר"י דלבר פדא סרוחה מעיקרו מסברא דעפרא בעלמא דאין מטמא במגע כפירש"י ועמ"מ שם כתב בשר נבילה וכר"י ואף דאסיק בקשיא הרי דפסק כר"י ואף דמקשה התם אמאי אין מטמא במשא דל"ש ביטול ברוב למשא ולר"י עד לכלב מטמא ואסיק בקשיא אפ"ה כיון דלא אסיק בתיובתא פוסק כן. והמ"ל בה' משכב ומושב פ"א הי"ד הקשה במה שפסק הר"מ ז"ל בחררת דם ובגמרא מדמי להדדי והנה באמת הוא קושית המ"מ ומדלא אסיק בתיובתא י"ל כמ"ש הר"י קורקוס ז"ל די"ל בין יבש ללח כדבעינן למימר לקמן אי"ה מיהו ממ"ש הר"מ ז"ל בפ"א משא"ה הי"ג לפיכך נצ"ל נבילה ספק היינו יכולין לומר למגע כפירש"י אלא שהרואה יראה וודאי מסתימת דבריו כאן ופ"ג ופ"ד הי"א וי"ב דכר"י פוסק וכ"כ בקרית ספר דכר"י פוסק ומה שנרשם בבכורות בר פדא ט"ס הוא ובנזיר נו"ן א' נרשם כהוגן יע"ש. ואני העני תמה עמ"ש רש"י כאן טומאה חמורה משא ומשמע קלה מגע כמ"ש התוס' א"כ בנזיר איך קאמר למ"ד חמורה לגר לא מבעיא והא אכתי מבעיא למגע אי יש נצל לבהמה ושם ברש"י ד"ה או דלמא עשה כלומר טומאה חמורה טומאת נבילה והיינו אף מגע כפירוש התו' וע"ש תו' ד"ה וטומאה קלה וצ"ע:

או יאמר דאת שלא בא לכלל מגע לא בא לכלל משא וכ"פ הר"מ ז"ל בה' שא"ה