שושנת העמקים פב

שליא כלל בלא וולד יע"ש ולדעתי העניה י"ל לרש"י ז"ל בשלמא בבכור י"ל דטבע העולם שיולדת מחצה זכרים ומחצה נקיבות ומהם (ר"ל מהב' החלקים) מיעוט נדמה שפיר אמרינן דזיל בתר רובא דיולדת דבר שאין קדוש בבכורה משא"כ בשליא דאין זה אלא ספק ספיקא דספק שמא לא יצא רוב לאו בטבע כו' והא למה זה דומה למ"ש התו' כתובות ט' א' ד"ה ואי בעית אימא דאי הוה רצון רוב גמור לא הוה ס"ס ואמאי נימא ספק תחתיו ואין תחתיו הוה פלגא ופלגא וסמוך מיעוטא דאונס כו' אלא כה"ג בספק דמעשה לא אמרינן זה וה"נ דכוותיה ועיין פני יהושע שם. וערש"י חולין שם ד"ה וכל נקיט ס"ס והוא ל"ד אלא רובן יולדות שאין קדוש בבכורה או יאמר דהא דסמוך מיעוטא לפלגא דווקא משם אחד כההוא דחולין דרוב דבר שאין קדוש בבכורה משא"כ ההוא דב"ק י"א א' אין הרוב משם אחד:

ודע דאני מסופק הא דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר מדרבנן לרבנן דר"מ אי נימא אף רובא דאיתא קמן או דווקא ברובא דליתא קמן ועמ"ש בפריי לי"ד ק"י. וראיתי בקדושין פ' א' ברש"י ד"ה אם שחילק בין תינוק בצד העיסה ובין שרצים וצפרדעים מטפלים שם דמש"ה שורפין שם דרובא דאיתא קמן הוא משא"כ תינוק רובא דליתא קמן ולכאורה כונתו דמ"ה רובא עדיף מחזקה ומדרבנן סמוך להחמיר ושריפת תרומה טמאה אין מ"ע לשרוף כ"א מדרבנן כפי הנראה מרש"י שבת כ"ה א' ד"ה מצוה ומש"ה החמירו רבנן דלא לישרוף כיון דמדרבנן הוה בפלגא ועוד הרואה אומר כיון ששורפין רובא וחזקה רובא עדיף אף מדרבנן ומש"ה אין שורפין על חזקה זו משא"כ בשרצים וצפרדעים רובא דאיתא קמן אף מדרבנן לא אמרינן סמוך ומש"ה שורפין ורש"י סובר רוב תינוקות הוה רוב גמור דלא כתוספ' שם ד"ה סמוך דאל"כ החילוק מבואר בין תינוק רוב דרבנן ובין שרצים רוב ד"ת. אלא שאני תמה מנדה ח"י א' דאמרינן שליא בבית ופירש"י ד"ה שאין דשורפין תרומה עליה והתם רובא דליתא קמן וחזקת תרומה טהורה ולא אמרינן סמוך מיעוטא דשליא שאין וולד לחזקת תרומה טהורה וצ"ע. וע"ש ע"ב תוספת ד"ה למיעוטא יע"ש ועיין בריטב"א ז"ל בקדושין חילוק בין תינוק ספק מגע אלימא חזקה משא"כ בשרצים וודאי מגע איתרע חזקה וזה כפי שיטת התוס' ז"ל שדרכו משא"כ לרש"י ד"ה לטפח דהתינוק וודאי נגע בעיסה אין מקום לחילק זה. ועיין בריטב"א שם ועיין במשמרת הבית ח' א' (דפוס ברלין) שהביא בשם רש"י לחלק בין תינוק לשרצים דהתם וודאי נגעו אין חזקת עיסה כלום ואין זה ברש"י שלפנינו וכדאמרן ומדברי שניהם ר"ל רש"י והריטב"א נלמוד דההוא דתינוק רוב גמור מ"ה מדהוצרך לחלק בין שרצים לתינוק ולפ"ז לרבנן אף ברה"ר טמא דספק טומאה ברה"ר טהור היכא דליכא חזקה או רובא לטומאה ולר' מאיר אף ברה"י טהור דסמוך מיעוטא לחזקה לדידיה והוה מ"ה פלגא ופלגא ובאין בו דעת לשאול ספיקו טהור אף ברה"י ולפ"ז מ"ש בקדושין פ' א' תניא כוותיה דרבי יוחנן שני דברים אין בהם דעת לשאול ועשאן חכמים כיש בהם דעת לשאול לא א"ש לכאורה דמשמע דחז"ל החמירו ביה ומ"ה הוא ולו נסבול הדוחק הזה מ"מ קשה דמשמע ברה"י הוא דטמאוהו חז"ל הא ברה"ר טהור אף דבר שיש דעת לשאול והא רוב גמור מ"ה אפילו ברה"ר טמא ולשיטת התוס' כאן ונדה ח"י ב' ד"ה למיעוטא וחולין פ"ז ב' ד"ה סמוך דלאו רוב גמור הוא ומ"ה טהור בדבר שאין דעת לשאול ומדרבנן החמירו בו ברה"י ולא ברה"ר א"ש ועיין בפי' המשניות להר"מ ז"ל פ"ג דטהרות מ"מ פירש דמיירי ברה"י ובה' שא"ה פט"ז ה"ג כתב סתם ואין הכרח אי דווקא ברה"י או אף ברה"ר. ועתי"ט פ"ג מ"ח ד"ה וחכמים כ' בשם נ"י ר"פ האשה ביבמות קי"ט א' דלרבנן רובא וחזקה הוה כפלגא יע"ש ולפ"ז בטומאה עשאו כיש בו דעת לשאול ואנן לא קיי"ל כן אלא רובא עדיף מחזקה מ"ה ומדרבנן סמוך לחומרא: