שושנת העמקים פא

וי"ל איסור מטומאה לא יליף לביטול עכ"מ פ"א מה' שא"ה הי"ז בשם הר"י קורקוס ז"ל. וערש"י מנחות כ"ג א' ד"ה ושחוטה ב"ח נבילה וא' שחוטה ונגע תרומה בא' מהם חולין וא"י אי אין דעת לשאול ספק טהור ברה"י ואי אדם מוחזק ברה"ר טהור וברה"י טמא וודאי ולומר דבר שאין דעת לשאול טהור בספק נגע אבל נגע וא"י באיזו לא וז"א. עיין חולין ט' ב' דפריך משרץ בפי חולדה עתי"ט פי"ד דטהרות מ"ב ובכ"מ פט"ו משא"ה ה"ח וצ"ע וכאן אין להאריך:

עיין בר"ן ז"ל פ' אין בין המודד שם משמע היתר בהיתר במינו מ"ה אין בטל לרבנן דר"י ולפ"ז חמץ במצה בזמן היתר אין בטל ולמ"ד חמץ דשיל"מ אף לאחר זמנו לא בטל ואי"ה בה"פ אבאר ועמ"ש בי"ד:

כלל טו אבאר דיני רובא הנה קי"ל אזלינן בתר רובא. וס"ס י"א דהוה כרוב ויותר עשו"ת הרשב"א ז"ל סי' ת"א. בין רובא דאיתיה קמן וליתא קמן או מאחרי רבים או הלמ"מ ערש"י חולין י"ב א' ד"ה פסח ורובא וחזקה רובא עדיף ומדרבנן אמרינן סמוך לחומרא לא לקולא לרבנן דר"מ ובממון אין הולכין אחר הרוב ע' תוס' ר"פ המניח מטעם חזקה והפקר ב"ד הפקר. ועיין י"ד סימן ש"ה סל"א ובר"מ ז"ל הל' בכורים מחלוקת הר"מ והר"א ז"ל בס"ס באיש א' או ב' אנשים אי מוציאין ממון חידוש ועיין בפ"י בכתובת בקו"א בסוגיא דפ"פ ובי"ד הנ"ל מבואר דמוציאין ממון מס"ס וכפסק הראב"ד ז"ל אלא דהמחבר שם הביא מה דברור לו ובהו"ת ב"ק ל"ה א' במשנה שור שהיה רודף הארכנו בו וכאן אין להאריך:

והנה לרבנן דר"מ רובא אף ליתיה קמן עדיף מחזקה עיין יבמות קי"ט א' חולין פ"ו א' קידושין פ' א' וכ"פ הר"מ ז"ל פ"ג מהל' יבום וחליצה הי"ו י"ז י"ח ובאה"ע סימן קנ"ו סי"ג וקנ"ז סי"ט והא דפסק הר"מ ז"ל בהל' בכורות פ"ד ה"ח ובי"ד שי"ו ס"ג פסק המחבר חלב פוטר תירצו דאיכא חזקה דוולד שלא היה קדוש עיין ברא"ש בכורות כ' וחולין י"ב בהג"א. ואי קשיא אמאי ביצאה חמותה מליאה חוששת לדידן נהי דחזקה אתרע כמ"ש התוס' יבמות קי"ט א' ד"ה האשה ממו"ה לר' מאיר משא"כ לדידן דרובא הוה וודאי ולא חיישינן למיעוטא להחמיר היכא דליכא חזקה עם המיעוט ובנ"י שם תי' זה שפיר דלשמא מת לא חיישינן וה"נ כיון דעבר זמן הלידה לא חיישינן שמא הפילה והוה ספק השקול (משא"כ ביציאה ריקנית מצטרף מיעוט מפילת שפיר) ולמ"ש שם בשם הריטב"א דמיעוט שאין מתעברות בצירוף עם מפילות הוה מיעוט שלם לק"מ בלא"ה דיצאה מליאה ליכא אלא מיעוטא דמפילות ואפשר דהוה מיעוטא דמיעוטא והוה ספק השקול מחצה זכרים ונקיבות ומש"ה חוששת ולכאורה משמע דמ"ה הוא ביציאה מליאה ומלת חוששת משמע מדרבנן וצ"ע ועב"ש אה"ע קנ"ז אות י"א ולא סיים הטעם דלשמא מת לא חיישינן (ולשמא תפיל חיישינן ולשמא הפילה לא חיישינן):

ואיכא לעיונא באשה שהלך בעלה וצרתה מליאה למ"ה ובאו ואמרו מת בעלך מהו דנראה דתנשא לשוק דחזקה אתרע כמו בחמותה מליאה כו' וכיון שכן לדידן רובא לשוק ומפילות נמי כיון שעבר זמן לידה הוה כשמא מת לא חיישינן ותנשא לשוק א"ד דמ"מ לא תנשא דבחמותה נמי חוששת מדרבנן וכאן נמי חוששת מדרבנן:

ודע דלרבנן המיעוט כמאן דליתא דמי הא סמוך מיעוטא לפלגא והוה רוב אף לרבנן מ"ה כדאיתא בחולין ע"ז ב' סמוך מיעוטא דנדמה למחצה דנקיבות והוה זכרים מיעוטא ומות' להשליך לכלבים וכן הלכה יע"ש ועתו' נדה ח"י א' ד"ה שליא הקשו לפירש"י נימא סמוך מיעוטא דלא יש וולד בשליא למחצה שלא יצא הרוב באותו מקצת ע"כ העלו דאין